עדות החלמה – סיון

הבוקר קבלתי את מכתב העדות המרגש הזה מסיון, בת 37 מרמת גן, שסבלה שנים מכאבים ושלל בעיות בריאות – מקנדידה ועד פיברומיאלגיה – שנחשבת על ידי הרפואה המערבית כמחלה חשוכת מרפא. כשהחלה בהמלצתי תכנית לניקוי רעלים ומעבר לתזונה טבעית חיה חוותה תוצאות שהן לא פחות מ"ניסים", כלשונה…
מקווה שהסיפור שלה יספק השראה לכל מי שחושב/ת שמחלות כרוניות הן בלתי הפיכות או "גזירה משמיים" ויעודד אתכם, הסובלים ממחלות, לשנות את התפיסות הישנות ולצאת לדרך חדשה של החלמה – ולהגשים את עצמכם ללא כאבים או מגבלות בריאותיות. להלן הסיפור של סיון, ללא עריכה (ההדגשות במקור):

הכרתי את יאיר לפני חצי שנה, בנסיבות חברתיות, בלי שום קשר טיפולי. לפעמים יוצא לי לומר שזאת היתה היכרות מקרית לחלוטין, אבל לפעמים אני חושבת שזה לא היה מקרה בכלל, ושהוא נשלח משמים בזמן הנכון כדי לעזור לי לשנות את חיי, בצורה שאפילו לא העליתי על דעתי שאפשרית.

כאב ובעיות בריאות הופכים עם הזמן לרעש לבן. אנחנו מתרגלים לחיות כך, מכווצים וסובלים. באותה תקופה סבלתי מזה שמונה חודשים לערך מפטריה בנרתיק ששלושה סיבובים של טיפול תרופתי לא הזיזו לה ליותר מיומיים כל פעם, מפיברומיאלגיה שסחבתי 18 שנה מאז הצבא, ומבעיות עיכול שהיו כנראה ותיקות עוד יותר. חקרתי קצת אונליין לגבי הפטריה שהכאיבה לי מאוד וגיליתי שהמקור הוא במערכת העיכול, וככל הנראה מקנדידה, ושהפתרון הוא תזונה מיוחדת כדי "להרעיב את הפטריה". נפגשתי עם נטורופתית שטיפלה בי בעבר, והיא התוותה דיאטה שכללה המנעות מגלוטן, סוכר מעובד, בשר, ביצים, מוצרי חלב, אלכוהול, מזון מתועש ורטבים למיניהם… וגם הגבלה על חלק מהפירות והירקות. נצמדתי לתזונה הזאת באדיקות במשך ארבעה חודשים למעט מעט גבינה שאכלתי מדי פעם. שיפור מסויים בכאבים, להערכתי של כ-40%, הגיע די מהר כשהפסקתי לאכול עוגיות צ'וקלד-צ'יפס ושות', אבל זהו, המצב נותר סטטי. אז נתקלתי ביאיר. הקנדידה עלתה בשיחה די מהר כשנאלצתי להסביר למה לא אוכל לטעום מכדורי התמרים שהכין – הנטורופתית אסרה עלי לאכול תמרים. יאיר שאל כמה שאלות, הביע מורת רוח מהדיאטה שהותוותה לי, אבל לא לחץ. זמן קצר אחרי זה התעניינתי מיוזמתי ויאיר שלח לי מאמר מנתץ מיתוסים על קנדידה. "תתחילי בזה", הוא אמר. קראתי. ואז קראתי עוד וראיתי סרטונים בנושא צריכת שומנים מוגזמת שמפריעה לספיגת הסוכר (האנרגיה) בתאים, והקנדידה שמתרבה הרבה מעבר למידה הסבירה כדי לחסל את הסוכר המיותר הזה, ועל הדרך מביאה לתופעות לא נחמדות במיוחד. שלחתי את המאמר לנטורופתית שלי, והיא הגיבה בביטול.

אחרי כמה ימים שאלתי את יאיר ישירות: "הדיאטה שלי לא מרפאה אותי. מה אני עושה?", יאיר ענה בפשטות: "מפסיקה לאכול שומנים, אוכלת הרבה יותר פירות". ביחד מצאנו שצריכת השומנים שלי מאוד גבוהה: סלט ממוצע שלי כלל, מעבר לירקות, גם אבוקדו (שהוא פרי שומני), הרבה שמן זית, טחינה, גרעיני חמניות, גרעיני דלעת, גרעיני פשתן, אגוזים ושקדים… חשבתי אז שזאת ארוחת בריאות. שלא לדבר על תוספי התזונה שלקחתי – כמות גדולה של אומגה 3 כי הנטורופתית אמרה שמועיל לפיברו', ויטמין E כדי לעזור ליובש כרוני בעור… רק מאוחר יותר הבנתי שעם הרגלי האכילה האלה, הייתי מרחק קצר מסכרת. עליה אקוטית בכמות הקנדידה היא נורת האזהרה שמגיעה רגע לפני.

הכרתי את יאיר זמן קצר בלבד אז, אבל משהו בו שידר לי שאפשר לסמוך עליו. עשיתי מה שהוא אמר בדיוק. בשלב ההוא גם כך התזונה שלי במהלך היום היתה מורכבת מפירות וירקות, אז פשוט החלפתי את ארוחת הערב בתבשיל דגנים, קטניות (כדי ליצור "חלבון מלא", כמו שנטורופתית אמרה… עוד מיתוס שהופרך מזמן) וירקות, ללא תוספת שמן. הפסקתי לצרוך עוף וביצים. תוך יומיים-שלושה בלבד, היה ברור לחלוטין שזאת היתה אחת העצות הטובות שקיבלתי מימי. הכאבים בנרתיק, שליוו אותי שמונה חודשים, נעלמו לחלוטין. הייתי מלאת אנרגיה בצורה שלא חוויתי אי פעם לדעתי, ומצאתי את עצמי רוקדת על הדשא של האוניברסיטה בחלונות שלי, חוזרת הביתה ורוקדת עוד בשעה אחת וחצי בלילה אחרי יום שהתחיל מוקדם מאוד בבוקר, יום שבדר"כ הייתי מגיעה לסופו תשושה ומותשת.

השיער שלי נראה לי מבריק יותר, מצב הרוח שלי היה מרומם מאוד, מצאתי את עצמי מצליחה להתרכז בשיעור הקשה והמשעמם ביותר שהיה לי השנה, כשהחברה שממנה הייתי משלימה את מה שפספסתי (והייתי מפספסת הרבה) – פתאום משלימה ממני! הבנתי שמשהו במראה שלי שונה כי לפתע קיבלתי הרבה יותר מבטים מהסביבה. עשיתי בדיקות דם, והדם שלי, שתמיד היה כהה מאוד וסמיך, לפתע היה אדום בהיר ובוהק, וזרם בחוזקה.

יאיר המליץ על ניקוי שומנים של שבוע עד עשרה ימים, עד ש"תחלמי על אבוקדו ושום דבר שתאכלי לא ישביע אותך. את כבר תדעי לבד". וידעתי. אחרי שבוע חזרתי לצרוך מעט שומנים.
בנוסף, מסוקרנת ומעודדת מההצלחה, התחלתי להתעניין בקבוצה שראיתי שיאיר חבר בה בפייסבוק – תזונת 80/10/10.

אחרי כמה ימים התפתחה אצלי דלקת חריפה וכואבת להחריד בדרכי השתן. סבלתי מדלקות כרוניות בדרכי השתן בעבר. פעם הגעתי לאשפוז כי הדלקת טיפסה לכליה, ואח"כ לקחתי אנטיביוטיקה במשך שנתיים כמעט רצופות כי הדלקות חזרו שוב ושוב. זכרתי שיאיר אמר שבמצב כזה מומלצת חליטת פטרוזיליה וזהו. התייעצתי בקבוצה בפייסבוק והמליצו לי להמנע מתרופות ולתת לגוף לעשות את שלו. צמתי, שתיתי מים עם לימון ופטרוזיליה. התעקשתי לחכות עם ללכת לרופא גם כשהופיעו סחרחורות, טשטוש ודימום בשתן, למרות שאמא שלי דאגה מאוד. תוך 24 שעות, הדלקת נעלמה לגמרי.

הזמנתי לעצמי את הספר 'תזונת 80/10/10' של ד"ר דאגלס גרהם כדי להבין על מה מדובר. באמצע הספר, הופיע המשפט: "רוב האנשים מגלים ששינויים תזונתיים מאתגרים יותר כמעט מכל דבר אחר בחיים. … נדירים (ומעוררי השראה) הם האנשים שכה נחושים להרגיש טוב יותר ומשנים כיוון בשניה." הקריאה בספר הבהירה לי, שלא רק מהפטריה בנרתיק אוכל להפטר. לפתע הבנתי משהו שנראה לי דמיוני לגמרי: שיכול להיות שאפרד גם מהפיברומיאלגיה. אחרי קרוב לשני עשורים של כאב, הייתי בהחלט נחושה להרגיש טוב יותר. צילמתי את המשפט הזה ושלחתי אותו ליאיר. "ככה אני רוצה להיות", כתבתי לו. וככה הייתי.

למחרת היה ערב פסח, ואני הגעתי לסדר עם סלט גדול לעצמי. טעימות קטנטנות שהרשיתי לעצמי הפכו לארוחה של שאריות חג למחרת. הבנתי שאין קיצורי דרך ושאם אני רוצה שזה יעבוד זה צריך להיות
ב-100%. במשך 105 הימים שבאו אחרי, אכלתי פירות, ירקות ועלים ירוקים בלבד. ניסיתי לשלב שומן בתזונה שלי (מעט טחינה/אבוקדו/אגוזים), אבל גיליתי שהפרקים שלי כואבים מאוד למחרת, וגם כאבי הפטריה מופיעים שוב. שאלתי מעט בקבוצה והבנתי שעלי להמנע משומנים לזמן ממושך בהרבה. מעט אחרי שהפסקתי שוב, נעלמו התופעות הללו.

הדבר הראשון ששמתי לב אליו עם הכניסה לתזונה, היה קלילות מנטלית. הרגשתי שככל שהגוף שלי מתנקה משומנים, כך התודעה שלי מתנקה ממחשבות קטנוניות ופלונטרים קטנים שליוו אותי מאז ומתמיד. המדיטציות שלי הפכו צלולות בהרבה. מצב הרוח היה טוב יותר.

הדבר השני, אחרי תקופת הסתגלות והבנה של הפירות והירקות שמתאימים לי, היה העלמותן של 99% מבעיות העיכול שלי. לא עוד עוויתות בטן מכאיבות כ"כ שלפני השינה הייתי מתפללת שיעברו עד הבוקר, לא עוד עצירויות, לא עוד גזים בלתי פוסקים שהביכו אותי מאוד ליד אנשים. הכל עבר.

והדבר השלישי, וזה שחיכיתי לו יותר מכול: שמעתי מחברות בקבוצת הפייסבוק איך סימפטומי העייפות הכרונית והפיברומיאלגיה שלהן עברו, ואילו השינוי הזה בושש לבוא אצלי. כשנכנסתי לתזונה, בהתאם לעקרונות ההגיינה הטבעית, הפסקתי לקחת את כל תוספי התזונה שנהגתי לקחת. כולל צמח אדפטוגני שעזר לי לא להיות במצב מסמורטט לחלוטין מבחינת כאבים, תשישות וסטרס. צמח שהייתי תלויה בו לחלוטין וכל נסיון שלי להפסיק לקחת אותו נגמר בהגעה למצב רע למדי תוך כשבוע. הפעם, לאחר כמה ימים של כאבים מורגשים מהרגיל, פשוט שכחתי שאי פעם לקחתי אותו. המשכתי הלאה והרגשתי כמו תמיד, עם תשישות וכאבים סבירים. זה היה שינוי גדול, אבל בכל זאת חשבתי לעצמי שמשהו לא עובד. איך זה שאין שיפור רציני יותר? העניין המצחיק הוא, שכשהשיפור הגיע, אפילו לא שמתי לב. יום אחד, אחרי כחודשיים בתזונה, הבחנתי פתאום שלא כואב לי יותר.

ולא רק זה, אלא שאני עושה הרבה יותר פעילות גופנית מהרגיל, שהפכתי חטובה ושרירית הרבה יותר, שהשיער שלי, שנשר לא מעט והיה דליל בהרבה מבצעירותי, התמלא מאוד, כבר לא נושר כלל ונראה בריא מאוד. היובש הכרוני בעור שסבלתי ממנו כשלוש שנים, מאז עבודה עם צבעים וכימיקלים, שהיה כמעט קשקשת, נעלם לגמרי. היובש הכרוני בשפתיים, שהיו תמיד מתקלפות ומתבקעות, נעלם גם הוא. נזלת וליחה כרוניות שסחבתי אולי 20 שנה, נעלמו כלא היו. הייתי מרוצה מאוד.

אל היום ה-105 בתזונה הגעתי כשאני מרגישה רע. בחור שיצאתי איתו נפרד ממני והלב כאב לי מאוד, תקופת מבחנים קשה הביאה לשבועיים בהם לא ישנתי ולא התאמנתי מספיק, בהם לא אכלתי כמעט עלים ירוקים. היו ימים בהם אכלתי בקושי 600 קלוריות. ביום ההוא הוגשו בארוחת הצהריים המשפחתית מנות רבות שאהבתי מאוד בעבר, והריחות שיגעו אותי. בלילה נשברתי, ופשטתי על המקרר של הוריי. שברתי את התזונה. מיד התברר שזה רעיון נורא – נתקפתי סחרחורת, הרגשתי כאילו בלעתי לבנה, כאילו מסך ירד על התודעה שלי והכל מטושטש. למחרת הייתי כבדה והופיעו סימני אלרגיה בעיניים שפעם היו מנת חלקי לעיתים קרובות. לשמחתי, זה עבר בקלות יחסית, אבל ההתנפלות על המקרר יומיים אחרי זה, שכללה טעימה של כמעט כל מה שהיה בו, כבר לא עברה בקלות. לצד חזרתה של הליחה, די מהר הופיע חום גבוה של 39 מעלות, ונפלתי למשכב. גם הפעם, שהיתה הפעם הראשונה שחליתי בה מאז הכניסה לתזונה (אני, שהייתי נוטה להצטננויות ושפעות, בחורף ובקיץ) התעקשתי לא לקחת כדורים אלא לנוח ולאכול מעט פירות בלבד. החום נעלם תוך 24 שעות. לא נגעתי באוכל מבושל שוב.

עלתה הסברה שאחת הסיבות לקרייבים החזקים שהובילו לסטיה מהתזונה, היא, שאחרי חודשיים וחצי של המנעות משומנים, הגוף כבר היה זקוק להם מאוד. אז חזרתי לאכול טחינה ואבוקדו. בתחילה הכל היה בסדר ושמחתי מאוד, אך עד מהירה, הפרזתי מאוד בכמויות. הדבר הקשה עלי להתאושש לגמרי מן המחלה, ולבסוף, הקנדידה זקפה ראש שוב והפטריה בנרתיק חזרה. הייתי מופתעת מאוד מלחוות כאבים חזקים ותשישות שוב, אבל הפעם ידעתי מה לעשות כעזרה ראשונה: להפסיק לאכול שומנים. זה היה שלשום, והיום כבר חשתי הקלה. בהמשך, אחרי שאתאושש, אנסה למצוא את המינון המתאים של שומן, שלא יעורר כאבים.

ההתנסות הזאת היתה לא נעימה, אבל היא הוכיחה לי חד משמעית את הקשר הישיר שבין צריכת שומנים לקנדידה ותסמיני הפיברומיאלגיה, ואת הקשר שבין אוכל מבושל, מתובל ומעובד לחולי וסימפטומים כרוניים שסבלתי מהם שנים ארוכות. כמו כן, נוכחתי במחיר הכבד של אורח חיים שיוצא מאיזון ובקשר שבין כאב רגשי לאכילה.

למרות שאני רגילה לייאוש המיוחד שמכירים רק אלו שסובלים מכאב כרוני שנים על גבי שנים, לחוסר התקווה בכל גל מחודש של כאב – ההגיון שלי יודע שבהתאם לנסיון שלי, עוד כמה ימים של תזונה צמחית חיה נטולת שומנים, והסימפטומים יעלמו שוב. שוב אשכח מהכאב ואחזור לפעילות הרגילה שלי, של שיעורי מחול ופילאטיס ואימונים בבית מדי יום.

יאיר, יוצא לי לספר לא מעט כמה אני מודה לך, אבל נדמה לי שלעולם לא אצליח לגמול לך, על זה שהיית דבר כ"כ נכון ברגע הנכון. ההיכרות שלנו היתה קצרה, אבל יקרה לי מאוד. העצות הטובות שלך לא רק הכניסו אותי למסלול ששיפר לעין ערוך את הבריאות שלי, הן גם שינו את מסלול חיי.

על זה שהיית זה שפתח בפני את השער לחיים נטולי כאב, שהיית השראה בתזונה, בהגיינה, באקולוגיה, בבחירת מקצוע לעתיד – אהיה חייבת לך תמיד.

תודה,
סיון

 


לשתף זה כיף!

Comments

comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

> לשיחת ייעוץ
> שלח SMS