חייב-צריך-מוכרח

 

אני חייבת לרוץ. אני צריך לסיים את זה. אני מוכרח לעשות את זה היום.
נשמע מוכר?
יותר ויותר פעמים בחיי מצאתי את עצמי אומר לעצמי (או לאחרים) את המשפטים הללו, מה שגורר מהאיש הקטן בראש שלי להיכנע ("אין ברירה"), או להתמרד ("זובי, אני עושה דווקא"). בכל אחת מהחלופות הללו, אין ממש מנצחים:
הסוהר, אותו אחד ש"מכריח" אותי לעשות דברים – גם הוא בסה"כ רוצה בטובתי… והאסיר? רוצה להיות חופשי. להפסיק להיות אסיר.
הרצון שלנו תמיד מגיח ומניע אותנו לפעולה, אבל כשאנחנו מרגישים כפייה, הוא נוטה לפעול בכיוון ההפוך – וזה לא ממש מסייע כשאנחנו מכוונים לעשות שינוי חיובי בחיים שלנו או להשלים משימה שמקדמת אותנו בחיים…

13557824_10153693662512129_4215882456554876282_n

מה היה קורה אם היינו מאמנים את הקול הזה בראש להפסיק להתנהג כמו סוהר, ולהתחיל להתנהג כמו החבר הכי טוב שלנו?
"אתה לא מאמין מה יש לי פה בשבילך…!"
"איזה כיף יהיה אם נסיים את כל הניירת הזאת בזמן 😉"
"חשבתי על זה ורציתי להציע לך דרך שלדעתי ממש תעזור לך…"

ועכשיו, שכבר לא "צריך" או "חייבים", אלא דווקא *כדאי* ו*עדיף* לנו… אז הרצון שוב מתעורר, אבל הפעם לכיוון הנכון…

אז מה אתם אומרים? תשתפו את הפוסט הזה עם החברים שלכם? כדאי לכם 🙂

לשתף זה כיף!

Comments

comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

> לשיחת ייעוץ
> שלח SMS