מזיכרון לעצמאות

יום הזיכרון הוא יום של התכנסות. יום של שיתוף והשתתפות בכאב גדול: כאב של אבדן, של אבל, של תחושת מחסור עצומה שאי אפשר למלא.
ומיד לאחריו: חגיגות של עצמאות, חופש, חירות, שמחה גדולה וגאולה.
שנים תהיתי לגבי ההצמדה המוזרה הזו של שתי תנועות הפוכות כביכול במשמעות שלהם. איך אפשר להפך יגון לשמחה במעבר חד כל כך?

הבוקר, אחרי צפירת ההתייחדות – פגשתי את אחת המטופלות שלי, שממלאת אותי תחושת גאווה והשראה על המסע האמיץ אותו היא עוברת בכל יום מחדש.
תוך כדי השיחה איתה עלתה בי ההבנה שבחיים שלנו (אנחנו הקטנים) ההצמדה הזו לא נחשבת מלאכותית כלל. אנחנו מייצרים את העולם בו אנו חיים: המצב הבריאותי והרגשי שלנו, ה"משקל" שלנו, הכאבים שלנו ואפילו מצב חשבון הבנק שלנו – כולם מייצגים בפועל את מערכת האמונות והמחשבות שלנו – את חלקן אימצנו מתוך בחירה מודעת ואת חלקן אימצנו מתוך אינרציה – ירושה או חוסר יכולת להתנגד לסביבה שלנו.
אותה מערכת של אמונות מובילה אותנו לבחירות שונות בכל רגע ורגע: מה לאכול, מה ללבוש, מה להגיד ואיך להתנהג ואיזה בני זוג לבחור. כל אותן בחירות נועדו לחזק את מערכת האמונות שאנחנו מחזיקים ולברוא את העולם שאני מייחל לעצמי.

אבל מה קורה שמערכת האמונות מתערערת? מה קורה כשאני כבר לא רוצה להיות אישה חלשה או גבר תלותי? מה קורה כשאני כבר לא חושב ש"על טעויות משלמים" ומה קורה כשאני מבינה שאני נשמה גבוהה עם תפקיד בעולם ושהמקום בו אני נמצא/ת או המחלה שלי מפריעים לי להגשים אותו?

אז מתחיל תהליך של מוות והיפרדות: מוות והיפרדות מהעולם הישן, ממערכת האמונות הישנה. תהליך כואב (יותר או פחות) של פרידה בו אני מתאבל על מה שהיה לי ועל מה שלא יהיה לי עוד. וכשאני בוחרת להיפרד באמת מתוך חיזוק אמונות חדשות, הנפרדות הופכת למציאות שאפשר להכיל – ואני יכולה לבחור מחדש, מתוך רצון אמיתי ועמוק להתקדם לכיוון העולם החדש שאני מייחל לעצמי. הבחירות הופכות להיות קלות יותר ויותר, כי העולם החדש וההתמודדויות שמזדמנות לי מכוונות אותי ומייצגות את האדם החדש שמתגשם מול המראה.

בכל בחירה ובחירה שאני עושה אני עובר את המהפיכה – וכך בכל רגע ורגע עובר ממצב של היזכרות ואבל למצב של חירות ועצמאות. ממצב של תקיעות וקושי להתנתק – מסביבה מרעילה, עבודה לא מספקת, מחלה כרונית, מצוקה כלכלית – למצב של אורך נשימה וגילוי מחודש של האני החדש שאני בוחר להיות.

אמונה חזקה דורשת תחזוקה – וקל יותר להתמקד במערכת האמונות שלי ולבחון אותה מחדש מאשר להתמודד בכל פעם מחדש בבחירות "רעות", שנראות שרק מרחיקות אותי מהבריאות שלי, מהזוגיות אותה אני מחפש, מהייעוד שלי.

אם בכל קונפליקט אני חווה כאב, בלבול, תסכול וחוסר אונים כנראה שאני עדיין במצב של היאחזות במערכת האמונות הישנות שלי, בתחושה הקורעת של הפחד מהאובדן והאבל הכרוך בהיפרדות, אבל *רק מעבר דרך הכאב* יוליד עולם חדש, אני חדש, חופשי, המגשים את עצמו ובוחר מתוך הכרה מחודשת – בוחר בטוב מתוך הזדהות עם הטוב והעולם החדש שאני בורא ובוחר לקיים בכל בחירה מחדש,
מתוך עצמה,
מתוך עצמאות.

לשתף זה כיף!

Comments

comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

> לשיחת ייעוץ
> שלח SMS