עזוב ת'עטינים שלי - רקוויאם לחלב

avni3

מאת ד"ר אריה אבני

portrait

מה הסיפור שלי עם חלב?

כל חיי סבלתי מאלרגיות, בעיות עור מעיקות, מערכת עיכול "רגיזה" ויכול להעיד על שיפור אדיר במצבי הבריאותי לאחר שהפסקתי לצרוך מוצרי חלב. אלרגיות, סרטן, סוכרת, מחלות אוטואימוניות ועוד שלל "תענוגות" הם רק חלק מהמחלות והסיכונים שנמצאו קשורים לצריכה של חלב ונגזרותיו.

את ד"ר אבני עצמו פגשתי לראשונה בשנת 2014 בכנס אמירים הראשון לצמחונות וטבעונות, שם החלפנו רשמים וחוויות אודות מערכת הבריאות בישראל והקשר שבין תזונה לבריאות. מאז נפגשנו "במקרה" במספר אירועים לקידום בריאות ברחבי הארץ ותמיד התרשמתי מנכונותו לתרום מזמנו ומהידע הנרחב שצבר בשנות עבודתו למען בריאות הציבור, כמו גם על סגנון התבטאותו המיוחד והבלתי מתפשר.

הספר המרתק המובא לפניכם (בגלגולו החופשי והחינמי) על נזקי החלב לבריאות האדם - מפורסם כאן באישורו ובעידודו של המחבר ונכתב לאחר מאות תצפיות של חולים עליהם השגיח, שהבריאו או שיפרו משמעותית את בריאותם בעקבות הפסקת צריכת מוצרי חלב. כולי תקווה שהידע המצטבר המובא כאן - יסייע לכם (כמו לי) לצמצם ולהפחית את צריכת המזונות המזיקים הללו (עד להמנעות מוחלטת) - לבריאות איתנה וארוכת שנים.

אתם מוזמנים כמובן לשתף ולהפיץ את הידע החשוב הזה לחברים, לבני המשפחה ולכל מי שלדעתכם יפיק ממנו ערך לבריאותו (דרך כפתורי השיתוף בתחתית ובצידי העמוד).

מאחל לכם קריאה מועילה ורפואה שלמה,
יאיר גת - יועץ ומלווה בתהליכי הבראה

מבוא

כשאני פונה אליכם על מנת לשכנע אתכם למה מוצרי חלב פרה לא, ולמה סויה כן, יכולתי להציג בפניכם את המאמרים הרפואיים שבידי, אחד לאחד, כמו עורך דין טוב המציג את ה-CASE שלו בפני חבר המושבעים. אבל זה היה עלול לשעמם אפילו אותי. עברתי על מאות מאמרים בנושא. המלצתי על הפסקת צריכת כל מוצרי חלב פרה כטיפול יחיד למאות חולים בחמש השנים שעברו. התוצאות היו מרשימות במרבית החולים, עד כי המנעות מחלב הפכה להמלצה הטיפולית הראשונה שלי. אפילו האחיות העובדות איתי נפרדו "ממנו" לשלום. מאמרים משטחי רפואה השונים לימדו אותי עד כמה אותו חלב צח ולבן הוא מזיק רב תחומי, ומספק פרנסה למומחים שונים. הנושא של נזקי החלב הפך כל כך ברור ופשוט בעיני, עד כי בכתיבת ספר זה העדפתי את השימוש בשפה מובנת, לא מקצועית.

שילבתי בספר מה"אני מאמין" שלי, כמו למשל את הבטחון שלי בתבונת הטבע, בחוכמת בורא האדם. הבנתו הרפואית העמוקה והבהירה של הרמב"ם ליותה אותי בזמן הכתיבה.

לאחרונה נתקלתי במידע על NASA  -סוכנות החלל האמריקאית- הרואה בסויה את המרכיב העיקרי בתפריט האסטרונאוטים שייצאו לטיסות חלל הארוכות. המנהלים של התוכנית השקיעו 3 שנות מחקר בהכנת עשרות מתכוני סויה, במסגרת אוניברסיטת קורנל, כדי שלשוהים בחלל יהיה מזון טעים, רב גוני עם ערך בריאותי. או אז הבנתי שספר זה, ששקדתי על כתיבתו, עשוי לתרום, בעזרתכם, לשיפור מצב הבריאות בישראל.

מוצרי סויה כן,
מוצרי חלב פרה לא. 

אפרופו NASA: עובד שם דוקטור אמיתי, שאינו רופא, בשם גראנט -WB Grant. אחת מעבודת המחקר שלו כלולה בספר זה. נפגשנו באינטרנט. עיסוקיו, לפי דבריו:

 I do atmospheric sciences work there by day, study diet and chronic disease by night.

בתרגום: אני עובד בחקר אטמוספירה ביום, ולומד את נושא התזונה ומחלות כרוניות בלילה.

 ויחסו לחלב:

  In my opinion, milk is the worst food in the Western diet.

בתרגום: לדעתי, החלב הוא המזון הגרוע ביותר בתזונה המערבית.

כמה טוב לדעת שאיני בודד בעמדה, כשממול כל שותפות מועצת החלב וכל הרופאים שמעולם לא אמרו לחולה שלהם לא לגעת במוצרי חלב ולו לתקופת נסיון, על מנת להתרשם מהתוצאות הממשיות ולא ה"מדעיות".

"אחרי רבים להטות" אינו מחייב בירור או ביקורת. כמה חבל!

הקדמה

אני יוצא מתוך הנחה שאלוהים, או אם תרצו קיראו לו הטבע, ברא אותנו בצורה מעולה, אולי אפילו מושלמת. הוא, ללא ספק, איננו רע או חורש מזימות או נוקם ונוטר והוא לא תכנן שיהיה לאדם, יציר כפיו, סרטן, או סוכרת, או מחלות פרקים, או לחץ דם גבוה, או אסטמה או טרשת נפוצה. הוא עשה אותנו כיצירה האולטימטיבית בעולם, והשקיע בנו את מירב ניסיונו האבולוציוני. הוא נתן לנו מנגנוני הגנה והבראה עצמית, אבל הוא לא תיאר לעצמו, בדימיונו הכי אלוהי, שנאכל מזון שלא נועד לנו על פי תיכנונו המקורי.

הוראות התזונה, שניתנו מיד אחרי בריאת האדם היו פשוטות:

"ויאמר אלוהים - הנה נתתי לכם כל עשב זורע זרע... ואת כל העץ אשר בו פרי... לכם יהיה לאוכלה" (בראשית א', כ"ט).

כלומר - ירקות, פירות, חומוס, טחינה, פיתה, אורז, סויה, שקדים, אגוזים לסוגיהם ועוד. 

גם הדת הנוצרית הפנימה את הרעיון שמחלות האדם הן העונש על מעשיו.

אולי קשה לנו להבין זאת, אך המחלות קשורות למעשינו, וגם האכילה היא מעשה.

מרבית המחלות הכרוניות של האדם, המאפיינות את העולם המערבי, צומחות אט-אט, בהתאם ליחסים בין הגנטיקה היחודית של החולה לעתיד, מזון שאינו מתאים לו, לאורך שנים, ומתחים נפשיים. זהו "השילוש הקדוש" הנמצא בבסיס החולי הכרוני. בתנאים בהם ההתפתחות איטית, ומשך השתרשות המחלה שאינה מאופיינת בתלונות מסויימות, קשה לזהות את ה"אשמים" בקריסת המערכות שתבוא.

מעקב בקבוצות אנשים העוברות מהמזרח הרחוק או מאפריקה לארצות המערב, המשנות את הרגלי האכילה המקוריים, בד בבד עם קשיי ההסתגלות הרגשית, מצביעה בבירור כי השילוב של שלושת הגורמים הנ"ל מהוה את היסוד למחלות של הארצות המפותחות. מחלות כגון הסוכרת, מחלות לב ולחץ דם, בריחת סידן המוליכה לשברים, מחלות ראומטיות, מחלות הסרטן ועוד, הן "המחיר" שהמהגרים משלמים בעיקר בגלל שינוי התזונה.

נסיון להוכיח כי מזון מסויים, שאוכלים ממנו הרבה שנים, קשור למחלה כלשהי, זוהי משימה שעשויה להמשך שנים רבות, מאחר ולא מדובר כאן בחיידק, נגיף או רעל ידוע, שקל לזהותם. כלי המחקר להם אנו זקוקים לגילוי הגורמים למחלות כרוניות הם הסקרים האפידמיולוגיים ועבודת מעבדה עם חיות ניסוי. אלו דורשים זמן רב, מחשבה, מסירות ודבקות במטרה מתוך אמונה שחייבים לעזור לכל החולים באשר הם. אל מול החוקרים, שטובת האדם נגד עיניהם, יעמדו תמיד אלו שעיניניהם הכלכליים עיקר עינינם.

תעשית הסיגריות היתה עסק ריווחי במאה שעברה. ארבעים שנה נדרשו כדי שנזקי העישון המצטברים יתבטאו בהופעת סרטן ריאה, באנשים בעלי גנטיקה מתאימה. למרות שהנתונים האפידמיולוגים הראשוניים הצביעו על הקשר בין העישון לסרטן, היו רופאים שלקחו חלק בתעמולה לעידוד העישון. העישון משמש כאמצעי מרגיע, הם טענו. היתה אמת בדבריהם, אלא שהמחיר האישי והלאומי המצטבר היה גבוה.

נתונים על הנזק למעשן, הפגיעה בריאה ובשלפוחית השתן, בלב, בכלי דם בכלל ובכלי הדם של האיבר הזכרי וכן הנזקים למעשן הפסיבי, עברו את שלב ההוכחה הודאית. שנים רבות חלפו, רבות מאד, וכמה מליונים של מתים, עד שקומץ אנשים הביא את חברות הטבק אל בתי המשפט.

היום אנו כבר זוכים לראות את מעשני ניו יורק יורדים במעלית מבנינים רבי קומות כדי להתענג מעט מהסיגריה, על המדרכה, ליד דלת הכניסה לגורד השחקים, כדי להעלות את רמת הניקוטין בדם ולהירגע או לטוס במטוס ללא ניקוטין ולאכול במסעדה עם עשן שמקורו בבישול בלבד. כל זאת תודות לאותם לוחמים, מאמינים וחולמים, שלא בקשו דבר לעצמם, אלא אויר נקי לנשום. 

הספר הזה נכתב כי אני מאמין באמונה שלמה, שניתן להיות בריאים יותר, כפרטים וכחברה. לשם כך צריך לאתר את המזיקים לנו בסביבתנו. אנסה להראות כי חלב פרה ומוצריו, הם מהגורמים הנכבדים הקשורים לתחלואה ולתמותה בעולם המערבי. אין ספק שיש עוד גורמים, וגם זמנם יגיע. מנגד, ננסה להראות את החשיבות של הסויה ומוצריה, כגון חלב סויה והטופו, בשיפור הבריאות העתידית של העולם המערבי.

תוספות להקדמה

בבית הספר לרפואה בירושלים לא לימדו אותנו את מחשבות הרמב"ם בנושאי הבריאות. אני חושש שגם היום אין הנושא כלול בתוכנית הלימודים. חכמתו נועדה לכולנו, למעיינים בכתביו ולא דוקא לבעלי מקצוע הרפואה.

אמר הרמב"ם: "לו הנהיג עצמו האדם כמו שינהיג בהמתו אשר ירכב עליה, היה ניצל מחוליים רעים רבים. וזה, כי אתה לא תמצא אחד מבני האדם שיתן לבהמתו מספוא יותר מדי, והוא, יאכל מבלי שיעור ומחשבה."

ובשפתנו: אכול פחות, תנצל ממחלות. וביחס לתחילת הטיפול במחלות כתב הרמב"ם: "וכן צוו הרופאים לכל רופא כי הוא, אם יוכל להנהיג החולי בשיעור המזון לבד, לא ינהיג אותו ברפואה". ובמילים שלנו - כרופא, נסה לטפל במחלה ע"י שינוי המזון תחילה, אם השכלת ללמוד זאת, ולא על ידי מתן תרופה.

ד"ר פאאבו אאירולה, שלא היה רופא קונבנציונלי, כתב את המשפט הנבואי של העתיד בנושא הבריאות:

"אם הרופאים של היום
לא יהיו התזונאים של מחר
אזי התזונאים של היום
יהיו הרופאים של מחר" 

אין ספק שהספרים שהוא פירסם בשנים האחרונות תורמים לבריאות הרבה יותר מאשר מרבית הספרים התופסים מקום בספריות הרפואיות. ב"התזונאי של היום" אין הוא מתכוון לתזונאי שלמד פעם וחושב כמו פעם. אותו תזונאי אינו ממליץ על מאכלי חלב פרה, כמו פעם. דרך אגב, לא ראיתי ולו מאמר רפואי אחד המתאר מישהו שבריאותו השתפרה בעקבות צריכת מוצרי חלב.

להיות יותר בריא בחברה שלנו, החברה המערבית, זה זול! ראשית לאכול פחות.

להיות חולה זה יקר, למשרד הבריאות מרגע איבחון המחלה ובמחיר המזון שהחולה לעתיד קונה לעצמו!

חלב וחלב ופרה

החלב הינו מרכיב תזונתי בלעדי, שתוכנן להיות כל מזונו של הילוד בחודשים הראשונים לאחר ניתוקו מחבל הטבור, שהיה מקור המזון בחייו התוך רחמיים. החלב מכיל את כל המרכיבים הנחוצים לגדילתו, להתפתחות איבריו, מערכותיו ומוחו.

החלב נוצר בבלוטות השד, ממרכיבים הנמצאים במחזור הדם. חלב האם יהיה טוב יותר ככל שכמות ה"רעלים" בדם האם יהיה נמוך יותר. לתאי השד יש את היכולת ליצור חומרים יחודיים, אשר יחד עם גורמי תזונה שמקורם בדם האם, ביחסים האופיניים לכל חיה, מאפשרים לילוד התפתחות מירבית קודם הגמילה. מכאן גם החשיבות העליונה לתזונתה של האם בתקופת ההנקה ובהריון עצמו. חומרים רעילים או ממכרים - קופאין כדוגמה - או מוצרי חלב פרה בקיבתה של האם, וכמו כן עשן סיגריות בריאותיה או בסביבתה, מפריעים להתפתחותו האידאלית של העובר והילוד.

ומה קורה מנקודת מבטו של התינוק, זה שאמור לקבל את החלב? איך תיאמה הבריאה בין המינקת ליונק שלה, כדי שיוכל להפיק את המיטב שבחלב אם? ההפרשה המועטה של מיצי עיכול בקיבת הילוד, נועדה למנוע פגיעה בחלבוני חלב האם - נוגדנים לדוגמא - מתוך הנחת התבונה הטבעית - האלוהים - כי חלב האם ולא חלב של חיה זרה, יגיע לקיבתו של התינוק חסר המגן, היונק כל המושם בפיו.

אי בשלות מערכת העיכול של התינוק נועדה לאפשר את ספיגתם המיטבית של מרכיבי חלב האם לשימוש התינוק, ללא צורך בהשקעת אנרגיה "מיותרת" בפירוק ובהרכבה של המזון, כפי שנעשה במעי היונק הבוגר. הנוגדנים ומרכיבי חלב השונים עוברים בקלות מחלל המעי למחזור דם התינוק. כדי להקל על עיכול החלב במעי התינוק, בהנחה שיתכן מחסור באנזימים במערכת העיכול שלו  (לידה מוקדמת, למשל), הוסיף הטבע, או התבונה האלוהית, לחלב האם, אנזימים המסייעים לתינוק בפירוק סוכרים, חלבונים ושומנים.

במערכת העיכול של היונק הקטן נמצאים שני אנזימים, המאפשרים ניצול מיטבי של החלב. הלקטאז מפרק את סוכר החלב, הלקטוז, לשני סוכרים פשוטים, הגלוקוז והגאלקטוז. האנזים השני, הרנין, שותף בפירוק הקזאין. הקזאין הוא אחד מחלבוני החלב העיקריים, שריכוזו בחלב החיות השונות משתנה והרכבו (וגם מבנהו החיסוני) אופיני לכל יצור יונק. שני האנזימים הנ"ל, לקטאז ורנין, מתחילים להעלם בהדרגה ממערכת העיכול בגיל שנה שנתיים בכל היונקים. זהו התכנון הטבעי. מגיל שנה לערך אין הגוף זקוק לחומר הגלם (קרי החלב) ששני אנזימים אלו היו חיוניים לפירוקו.

לכל יונק החלב האופייני לו

ריכוז החלבון ויחודו החיסוני, ריכוז השומנים והרכבם, ריכוז הסוכרים, מינרלים, ויטמינים, הורמונים - כל אלו יחודיים לכל יצור. מכאן שחלב פרה נועד לעגל, חלב כלבה לגור, חלב הפילה לפילון. בעבר היו מחפשים מיינקת כתחליף לאם שלא היה לה חלב. עז היתה אז ברירת מחדל. כמות החלבון, הסידן והזרחן גבוהה פי 3-4 בחלב פרה לעומת חלב האם, וזה עשוי להחשב לעוד רמז לקביעה כי חלב פרה לא נועד לילד וכנראה גם לא למבוגר. מבחינת חומצות שומן, היחודיות להתפתחות המוח האנושי, אלו בקושי מופיעות בחלב פרה, מנימוקים ברורים של כוח האבולוציה.

לפני זמן לא רב יצאה האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים בהצהרה כי מערכת העיכול של היונק האנושי אינה בשלה לקלוט את החלבונים הזרים של חלב פרה, ומשום כך יש להמנע ממתן חלב פרה לילד עד גיל שנה. גם משרד הבריאות שלנו יצא בקריאה דומה אך חלושה ודקה, שלא הצליחה להגיע ליעדה. ספק אם נמצא אמא אחת או שתיים בישראל (או בארה"ב) ששמעו את הקריאה.

עד עכשיו ניסינו להסביר שכל ממלכת היונקים, כממלכה המתקדמת ביותר בטבע, שתוכננה בתבונה עילאית, מסיימת את מערכת יחסיה ומגעיה עם החלב מספר חודשים אחר הלידה. כך תוכננה גם יצירת העל של הטבע, האדם. אם כל יונק בעולם נגמל מחלב אמו בגיל מספר חודשים, ואפילו האנזימים היחודיים מתחילים להעלם ממערכת העיכול שלו, כנראה שהטבע קבע כי כל אמא תזין רק את ילדה ובתום מספר חודשים יסתיים זרם החלב. ומה יאכל היונק אחרי שנגמל ? הכל, מלבד מוצרי חלב. הוראות התזונה הטובות ביותר עבור האדם מופיעות ב"בראשית" פרק א', כ"ט.

נוסיף ונאמר כי בחלב של היונקים הוסיף ה"מהנדס הראשי" מספר גורמי צמיחה, שאחד מהם הוא ה IGF-1, הנועד לתת אפשרות ל"צאצא" לצמוח בצורה מירבית בזמן היניקה. אלא שגורם צמיחה זה, אם מוסיפים אותו לתרבית של תאי סרטן שד של אשה, הוא גורם לתאים לצמוח בקצב של פי  4-5 מאשר בלעדיו. ה IGF-1 של האדם והפרה, למרבה הפלא, זהים. אבל על IGF-1 נספר בפרק הבא.

להיפוכונדרים, ולאלו המפחדים ממחלת הסרטן מומלץ לדלג מיד לפרק שלאחריו, כיון שבעקבות קריאת הנתונים על IGF-1 הם עלולים להפסיק לצרוך מוצרי חלב או להפסיק לקרוא בספר. הפרק שאחרי הפרק הבא דן בסויה, והיא ללא ספק ידידתו של האדם. לאלו הסקרנים לדעת, עוד לפני שקראו את הספר כולו, מדוע אני ורבים אחרים ממליצים לסלק את מוצרי חלב פרה מהמקרר הביתי, הנה רשימה קצרה של מפגעי חלב:

  • ריבוי זרחן ומיעוט מגנזיום בחלב מפריעים לניצול הסידן.
  • חלב קשור לדלקות אוזניים ולדלקות בדרכי נשימה בילדים.
  • חלבוני החלב מעוררים תגובה חיסונית, המשפיעה על מערכת העיכול ועל איברי גוף שונים. רגישות לחלב עלולה לגרום להפרעה בהתנהגות. אלרגיה לחלב שכיחה.
  • סוכר החלב אינו מתפרק במרבית אוכלוסית ישראל וגורם למצוקה בטנית.
  • גם אם נתעלם מהאנטיביוטיקה ושאר ההורמונים והרעלים שהפרה מקבלת בזריקות או עם המזון, חלב הפרה מכיל הרבה הורמונים של הפרה עצמה, שחודרים לגוף האדם, ומשנים את המאזן ההורמונלי התקין של הגוף.
  • למרות הפיסטור, בחלב נותרים חיידקים רבים בחיים. על פי מנתח בריטי ששכחתי את שמו הדלקות הקשות של המעי (CROHN'S) קשורות לזיהום שמקורו בחיידקים דמויי שחפת, הגורמים לדלקת בבעלי נטיה גנטית.
  • החלב קשור למחלות סרטן השכיחות בעולם המערבי.
  • חלבוני חלב שותפים בתהליכים חסימתיים בכלי דם.
  • על IGF-1, בפרק הבא.

לא תמצאו רופא טבעוני שימליץ על החלב. ד"ר גרנט, מ NASA , המוזכר בספר, מגדיר את החלב כמרכיב הגרוע ביותר בתזונה המערבית. מאות החולים שלי שהפסיקו לאכול מוצרי חלב הם החיזוק המוצק לבטחון שלי בנושא. מרבית הרופאים יתנגדו לכל מה שכתבתי. גם הם צופים בפירסומי חלב בטלוויזיה, הממומנות על ידי המעונינים למכור. הם בטוחים שהסידן בא מהפרה. הפרה לא ראתה את הפירסומות. הסידן שלה בא לה מהחציר ושאר הירקות.

IGF-1

בשמו המלא נקרא הורמון זה insulin-like growth factor-1, בגלל מבנהו ופעילותו ברקמת שומן. זהו "חלבון" קטן, פפטיד, הבנוי משבעים חומצות אמינו ומוכר לאנשי המחקר כבר חמישים שנה. בשני העשורים האחרונים הפך ה IGF-1 לאחד החומרים המסקרנים ביותר בעולם המדע החוקר את התנהגות הסרטן.

 

כדי לעשותו מעניין יותר נמצא כי ה-IGF-1 , המצוי בחלב פרה, בחלב האשה ובדם שלנו, זהה. הוא מיוצר בעיקר ע"י הכבד בגוף היונק. על חשיבותו בפעילות התא ניתן ללמוד מריבוי הקולטנים (רצפטורים) ל-IGF-1 בדופן התאים. IGF-1 הוא גורם צמיחה, שריכוזו הגבוה בחלב רומז על כוונת הטבע או בורא החי והאדם. זהו חומר יסודי וחיוני לפיקוח על צמיחת התאים בגוף העובר והתינוק. בהמשך החיים הוא שותף לתחזוקת התאים.

 

לאחרונה נמצא של -IGF-1 חלק נכבד בהתפתחות התהליך הסרטני. ניתן לראות בו מעין גורם צמיחה המעודד גידול תאי סרטן, כולל היכולת "להגן" על התא הסרטני מפני התרופות הכימותרפיות ! אין ספק שבתנאים שהטבע תיכנן, ברמות ה-IGF-1 המייצגות את התיכנון המקורי (רמות ההורמון בטבעוניים או בחיות בטבע) אין עידוד לצמיחת סרטן. רק התזונה עשויה לגרום לעליית ערכיו, בדומה לירידת ערכיו בהגבלת כמות המזון בחיות ניסוי. במאמר שפורסם בנובמבר 1999 קורא ד"ר ג'יאוונוצ'י מהרווארד להורמון זה (חומר מסרטן ומונע תמותת תא עצמית) .mitogen and anti-apoptotic agent. בתרגום חופשי: להורמון זה מעורבות בשינוי הממאיר והוא מפריע בניסיון מערכת החיסון של הגוף לחסל את התא הסרטני. בקיצור - ברמות הגבוהות מאלו שהגוף היה אמור לייצר לצרכיו, ההורמון מפסיק להיות ידידותי לאדם.

 

במחקרים פרוספקטיביים שבדקו את  רמת  IGF-1 באוכלוסיות גדולות בריאות, כלומר לפני שאובחן בהן סרטן כלשהו, נמצא שרמה גבוהה של הורמון זה מבשרת על סיכוי גבוה יותר לסרטן השד והערמונית מאשר באוכלוסיה עם רמה נמוכה.

בגברים מעל גיל שישים בעלי רמת IGF-1  גבוהה (בדיקת הדם נערכה שנתיים לפני שאובחן אצלם סרטן הערמונית) שכיחות ממאירות זו גבוהה פי 7.9 מאשר לגברים עם רמת  IGF-1 נמוכה. מצב דומה נמצא גם לגבי שכיחות סרטן שד בנשים מתחת לגיל חמישים. בשנים  1997-1999  פורסמו מאמרים רבים מכמה מעבדות בעולם על הצמיחה המהירה של תאי סרטן שד וערמונית, כשהוסיפו את ה IGF-1 לתרבית התאים. המוסד הלאומי לבריאות של ארה"ב (NIH), הנחשב למוסד המכובד ביותר בעולם הרפואה המערבית, פירסם הודעה ב 1995 בה קבע כי ה IGF-1  הינו שותף מרכזי בהתפתחות הסרטן בילדים, סרטן ערמונית, שד, מלנומה וגידולים אחרים. זוהי ללא ספק הצהרה מקפיאת דם לכל מי שחושש ממחלת הסרטן ושואל עצמו מה ניתן לעשות. ויש מה לעשות.

 

נרחיב את הדיבור על הורמון טבעי זה בפרק על הסרטן.

סויה

After years of being thought of as a food that everyone loves to hate,  soybeans  have now become the darling of conferences and seminars .

 

בתרגום: אחרי שנים של התיחסות כאל מזון שכולם אהבו לשנוא, הסויה הפכה כעת ליקירת הכינוסים המדעיים.

 

כשמדברים על החלב ואפילו על מוצרי חלב, אי אפשר שלא לחשוב על הפרה, על העטין, ממנו בא כל הטוב הזה. המקרר בבית מלא כל טוב ובית החולים מלא כל רע. הכי כואב לכולנו מה שנמצא במחלקות הילדים הלא אשמים.

 

הסויה הקטנה, ממשפחת הקיטניות, מהווה מאגר חלבון חשוב לאנשי המזרח הרחוק מזה אלפי שנים. מי היה מאמין שיש בה משהו חשוב לבריאות האדם.

 

על פי המחקרים וההמלצות העדכניים ביותר, והכוונה לאלו שפורסמו עד סוף שנת 1999, ניתן לאמור בודאות שביום בו נרוקן את מקררינו מכל הטוב שמקורו בחלב פרה, הטוב בו האכלנו את בני משפחתנו, ובעיקר ילדינו, ונמלאו במוצרי אותה הסויה הקטנה, נתחיל לראות כיצד נפח וחשיבות בתי החולים והמרפאות מצטמקים אט אט לגודלם ההגיוני, ובריאות האנשים משתפרת, ללא כל תרופה או תוספת ויטמינים. כמעט בבחינת חלום של שר בריאות בעל חזון. היחידים שיקבעו את בריאותנו, הם אנחנו והורינו, ולאו דווקא הרופאים והתזונאיות, שהביאונו עד הלום. יקר הבריאות נמצאת במזון שבצלחת, ולעיתים נדירות בהמלצות משרד הבריאות. כשיש למשרד מה להמליץ, הוא עושה זאת בקול דממה דקה, כאילו חשש שישמעו כולם.

 

כמה מילים על הרכב הסויה:

הסויה מכילה חלבון, בריכוז הגבוה ביותר בטבע. עד 42% ממשקלה. השומן הצמחי מהווה 18% והפחמימות כ-38% ממשקל הסויה. את היתרה מהווים המינרלים, הפיטואסטרוגנים ועוד חומרים שעדיין לא זוהו.

 

עד לפירסום עבודתו של ד"ר יאנג (חוקר ב- MIT Massachusetts institute of technology, cambridge)

בשנת 1991, מקובל היה לחשוב שחלבון סויה אינו מנוצל בצורה יעילה על ידי היונקים. על פי המחקר של ד"ר יאנג, חלבון סויה יכול לשמש "כמקור עיקרי או בלעדי של החלבון באדם, וערכו התזונתי שווה לחלבון שמקורו מן החי". כשמדובר בתינוק, כדאי להוסיף למזון שמקורו סויה חומצת אמינו אחת (מתיונין) כדי שמזון זה יכיל את החלבון המושלם לזאטוטי העולם המערבי. מי שאמור לייצר את אבקות חלב הסויה לתינוקות מכיר היום את הנושא. הממצא של ד"ר יאנג כי החלפת החלבון מן החי (חלב ובשר) באוכל על בסיס סויה מלווה בהורדה הדרגתית של המשקל עשויה להיות הסיבה האסטטית לשילובם של מוצרי הסויה בדיאטה המערבית.

 

לסויה, על פי הידוע היום, יש פעילות נוגדת סרטן במספר מסלולים. החוקרים מעדיפים לבדוק כל מרכיב בסויה בנפרד.

לפי פרופ' ברנס מארה"ב יכולת נוגדת סרטן יש למרכיבים הבאים: לפיטואסטרוגנים, למעכבי פרוטיאזות, לחומצה פיטית, לספונינים, לחומצות פנוליות, וכל אלו יושבים בפולי סויה. אין ספק כי דווקא השימוש בסויה המלאה, דוגמת חלב סויה או נבטי סויה או גבינת הטופו, הוא השילוב הטוב ביותר כנגד הסרטן, במניעה וכחלק חשוב בטיפול עצמו.

 

בינואר 2000 פורסם בארה"ב, ואחר כך בעיתון "הארץ", כי אמנם הסויה מורידה את הכולסטרול ומקטינה את שכיחות מחלות לב וכלי דם אך היא מעלה את סיכוי הסרטן. את קטע העיתון קבלתי בפקס מחברים, ששמחו ליידע אותי בחדשות החמות. לאור העובדה שמאות מאמרים בשנה האחרונה מוכיחים את היכולת נוגדת הסרטן של מרכיבי הסויה השונים, ורק לבודדים היתה מלה רעה על הסויה, תחושת הבטן שלי היא שחברות הבשר ותוצרת חלב עומדות מאחורי קטע עיתונות זה. 

תגובתן ברורה ומובנת - אם האוכלוסיה תקנה יותר חלב סויה, גבינות טופו ו"בשר צמחי" יהיה הדבר בבחינת שואה לעיסקיהן. אין ספק שהאוכלוסיה תהיה בריאה יותר, אבל העסקים יהיו  "על הפנים".

 

מכירות חלב הסויה לשנה עלו בארה"ב מ-51 מליון ליטר לשנה ב 1996 ל-125 מליון ב 1999, ואין ספק שגידול זה הוא על חשבון מכירות חלב פרה. במשך שלושים השנה האחרונות ירדה צריכת החלב בארה"ב ב-24% וזה ללא ספק נתח כספי כבד למשק החלב. הקונים העיקריים של חלב סויה בארה"ב הם נשים, ילידי אסיה והיאפים, הידועים בדאגתם לבריאות. אין ספק שבעלי ההשכלה הגבוהה יותר יוסיפו לדגני הבוקר שלהם חלב סויה מהמקרר במקום החלב של פעם, שכולם האמינו בצבעו הלבן.

 

עברתי על אוסף המאמרים שלי בחיפוש מחקר המצביע על הסויה כגורמת לסרטן. יתכן ומצאתי את המאמר עליו נבנה הרעיון:

נמצא כי הסויה פוגעת בתאי סרטן שד בתרבית. אבל אם מוסיפים לתרבית את הסויה דווקא בכמויות זעירות, היא מעודדת את  צמיחת התאים. אלא שכל מי שאוכל מוצרי סויה אפילו בכמות קטנה, עובר את הרמה המזערית הנ"ל. יש עוד מספר מאמרים על מעכב חלבון ייחודי שבסויה, שיתכן וקשור לסרטן בחיות, אלא שגם במקרה מעכב זה מרבית העבודות מדגישות את יכולתו המרשימה לעכב ולפגוע בתאי הסרטן. הגניסטאין וידידיה, שמקורם בסויה, מפריעים לתאי הסרטן בגוף לחוש בטוב ומהוים את אחד החומרים האנטי-סרטניים הזולים, הזמינים והיעילים במטבח העולמי.

 

לכל מי שדאג למחסור בסידן בעקבות הפסקת צריכת חלב - עם סויה אין מה לדאוג. הסויה עשירה בסידן. חלב סויה גם הוא מועשר בסידן.

גניסטאין

הגניסטאין מוכר בעולם המדע כשישים וחמש שנה. בעשרים השנים האחרונות החלו להכיר את פעילותו הביולוגית.

מאות מאמרים הדנים במבנה, תכונות והשפעות הגניסטאין נכתבו בספרות הרפואית בשלוש השנים האחרונות וכל אלו מחייבים לתת סקירה קצרה על החומר עצמו. הגניסטאין יהיה השחקן הראשי, בצד "מתחרהו", ה-IGF-1,  בחלק מפרקי הספר. את יכולתו הטובה ביותר ידגים הגניסטאין בפרק הדן במחלת הסרטן, שבו תוצג עוצמתה ויכולתה של מולקולה קטנה אחת.

 

הגניסטאין שייך לקבוצה הקרויה פיטואסטרוגנים או אסטרוגנים ממקור צמחי. השם אסטרוגן צמחי אינו התיאור המתאים מאחר והוא יוצר הקשר בינו לבין האסטרוגן, בעוד שמגוון פעולותיו רחב בהרבה מהתחום הצר של ההורמון הנשי.

 

הסויה מהווה את המאגר העשיר ביותר של גניסטאין. הוא נשמר בסויה כשהוא קשור למספר מולקולות. הסרת הקשרים הללו על ידי החיידקים שבמעי יוצרת את הגניסטאין החופשי, שיש לו את הפעילות הביולוגית המירבית אחרי ספיגתו למחזור הדם.

 

לגניסטאין מספר פעילויות:

 

1. לגניסטאין יש מבנה בעל דמיון חלקי לאסטרוגן, ההורמון הנשי הידוע. בתנאים מסויימים פעילותו דומה לשל האסטרוגן, אך עיקר השפעתו בגוף היא אנטי-אסטרוגנית.  

2. הגניסטאין פועל בתוך תאי גידול בחסימת פעילות מספר מולקולות החיוניות לפעילות הסרטנית או כאלו המאפשרות לתא הסרטני להתקיים בתנאים קשים הנובעים מצמיחה מהירה או בזמן יצירת גרורות.

3. הגידול הצומח זקוק לכלי דם חדשים. לשם כך הוא מפריש חומרים המעודד את כלי הדם הקיימים ליצור הסתעפויות לגידול. לגניסטאין יכולת להפריע ליצירת כלי דם חדשים אלו, דבר המקשה על חייו של הסרטן.

4. התא הסרטני המתכונן להיות גרורה, הנודדת לאיברים אחרים, חייב לאבד מיכולת ההצמדות שלו לתאים הסמוכים. גם בשלב זה מסוגל הגניסטאין להפריע לגידול הסרטני. הוא מגביר את ה"דבק" שבין התאים באופן שיצירת הגרורות נעשית למשימה קשה.

 

חשוב לציין שהדיון בגניסטאין הוא רק על קצה המזלג, וללא ספק יש לו פעילויות רבות נוספות. בסויה יש עוד עשרות מולקולות, שפעילותן עדיין לא נחקרה. את השפעותיו של הגניסטאין בתנאי מעבדה ובחיים הממשיים נדגיש בפרקי הספר השונים, ביחוד בדיון על בריחת הסידן ובסקירה על נושא הסרטן.

נזקי חלב פרה לילדים

הבריאות של הילד תלויה בשלושה גורמים:

1.   תורשה

2.   תזונה

3.   הסביבה הרגשית

 

אין ספק שתקופת ההריון - הינקות היא התקופה הקריטית לגבי עתידו של הילד. השמירה על ההתפתחות התקינה של גוף ומוח הילד, או במלים אחרות, אי הפרעה להתפתחות שנקבעה על ידי ה"טבע", בחיים התוך רחמיים ועד הגמילה, קובעת את בריאותו של הילד, הנער, המבוגר. נזקים בתקופה זו, שמקורם במזון לא מתאים שהאם אוכלת או חבלות רגשיות, לאם או לרך, משפיעים על בריאותו בעתיד. יותר מלכל חבילה המועברת בדואר, ההוראה "HANDLE WITH CARE" קריטית לגבי צאצאינו.

 

המזון הנבחר של התינוק, בדומה למזון כל יונק במשפחת היונקים, הוא חלב "אמו". חלב האם נועד לתינוק בלבד. באותה מידה חלב הפרה מתאים לעגל ולא ליצור אחר. אין ספק שנזקי חלב פרה, שיפורטו בכל פרקי הספר, תורמים לתעסוקה רבה במחלקות ובמרפאות הילדים בכל העולם המערבי, בו מוצרי חלב פרה הם נתח נכבד מתזונת הילדים. מכיון שרוב הנזקים הם נזקים איטיים ומצטברים, קשה להאמין כי מזון תמים זה עלול לפגוע בגוף הילד או בהתנהגותו.

 

בפרקים הבאים נדון בארבעה נושאים:

  • חלב וחסר דם בתינוקות
  • רגישות לחלב פרה
  • חסר לקטאז
  • חלב וסוכרת נעורים
חלב פרה וחסר דם בתינוקות

אביתר, בני השני, היה חיוור כסיד בגיל 9 חודשים. בבדיקת המוגלובין נמצא ערך של 8 (גרם) כאשר הערך התקין הוא בסביבות 12. בזמן לידתו ההמוגלובין היה בסביבות 14. נשאלה השאלה היכן נעלם חלק מדמו של תינוק שלא נצפה מדמם כלל.

 

בשנת 1976, כשאביתר נולד, ההסבר לתופעה לא היה ידוע, ולכן לא ניתן היה לדבר על מניעה. הטיפול הוא פשוט, אז והיום. סירופ של ברזל, כפית אחת ביום, למספר חודשים. היום הסיבה העיקרית לחסר דם בילדים עד גיל שנה ידועה.

חלב פרה הוא הסיבה העיקרית. חלב פרה גורם לתינוקות רבים לדמם ממערכת העיכול, יומיום, קרוב לודאי כתגובה לחלבון כלשהו הנמצא בחלב. קרוב לודאי שמדובר כאן ברגישות יתר של כלי דם או רירית המעי לחלבון חלב פרה .

 

אבקת חלב פרה אינה גורמת לדימום כמו חלב פרה מפוסטר. בזמן הכנת החלב כמזון לתינוקות בצורת אבקה משתנים אותם חלבונים האחראים לרגישות יתר זו. לא ידוע עדיין אם מוצרי חלב כמו גבינות או מעדני חלב, גורמים לדימום בתינוקות. אני מניח שכן. משרד הבריאות הישראלי דורש מתן ברזל לכל התינוקות, להשלים את מה שאובד. אחרי גיל שנה המעי "מתחסן" כנגד אותו החלבון ואינו מגיב באובדן דם.

 

חלבוני החלב (הקזאין ומי הגבינה), המצויים גם באבקת חלב לתינוקות, מפריעים בספיגת הברזל ממערכת העיכול. עוד סיבה להעדיף את חלב הסויה המועשר לתינוקות במקום חלב שמקורו בפרה. תגובת המעי המתבטאת בדימום לאחר צריכת חלב פרה אינו יחודי לתינוק. גם באוכלוסיה המבוגרת קיימת תופעה דומה, אך בעוד שאצל הקטנים הדימום הוא איטי וממושך וסמוי (לא רואים את הדם מכיון שהוא מתערבב בצואה) הדימום במבוגרים הוא דימום ממשי, שניתן לראות, ולרוב שלילי בבדיקות צואה לדם סמוי. נרחיב מעט בפרק הדן בדימום במבוגרים.

 

הערה לסיום: מתן ברזל לתינוקות, בצורה גורפת, ללא בירור למה חסר הברזל, כמו שדורש משרד הבריאות, דורש דיון.

לנכדי, לכשיוולדו, לא נוסיף ברזל. האם עודפי הברזל שנותנים לתינוק שוקעים ברקמות אחרות? האם הברזל תורם לעליה ברמת הרדיקלים החופשיים במערכת העיכול ובגוף? ניתן להניח שהעמסת ברזל בגיל זה, ובכל גיל אחר, מוצדקת רק לאחר הוכחת חסר ברזל בדם.

רגישות לחלב פרה

ד"ר קראייני, מזכיר האגודה לאלרגיה באונטריו, קנדה, המטפל בכל מגוון תופעות אלרגיה: נזלת, ברונכיטיס, אסטמה, דלקות עור, הפרעות במערכת העיכול ועוד, מדווח שלכל החולים שבטיפולו הוא ממליץ להימנע ממאכלי חלב למשך ארבעה שבועות. שבעים אחוז מהם מרגישים "פנטסטי", לפי דבריו, אחרי גמילה זו. שבעים אחוז מה"חולים" שלו לא נזקקים לתרופות. שבעים אחוז סבלו מהרעלה מזון ממושכת, הרעלת חלב ומוצריו. כמה חבל. כמה פשוט.

 

רגישות לחלב או אי סבילות לחלב או אלרגיה לחלב פרה הם ביטויים לפגיעה בתינוק או בילד (או במבוגר) על ידי מנגנונים שונים כתגובה לנוכחות חלבון עוין בגופם, חלבון שלא היה אמור להיות שם. התופעות האלרגיות לחלב נגרמות על ידי הפעלת מערכת "אזעקה" של הגוף האנושי. זו הדרך האישית להתריע מפני רעילות מזון שלא נועד לנו. אלא שעדיין רבים מהרופאים לא קולטים את הקשר בין התופעה לבין החלב, כמו שמתאר זאת ד"ר קראייני. אין ספק שנזקי החלב גדולים יותר בילדים או במבוגרים שאין להם אותו מנגנון רגיש ומתריע. הם לא מודעים למתחולל בגופם בהיעדר מערכת ההתרעה. מרבית המחלות הכרוניות הקשורות לנזקי החלב אינן מלוות באלרגיות קשות. בילדים שיפתחו בסופו של דבר סוכרת נעורים, שכיחות דלקות אוזניים תכופות, דלקות בדרכי נשימה והרגישות לחלב נמוכה יותר מאשר באוכלוסיית הילדים המערבית ה"בריאה".

 

אדם מבוגר אוכל ושותה לתומו מתוצרת חלב פרה. חלק מחלבוני החלב מגיעים למחזור הדם שלו. וכך בשבעים וחמישה אחוז מהמניקות, חלבוני פרה מסוימים מופיעים בחלב שלהן שמונה שעות אחרי שתית כוס חלב. לכן אין זה דבר נדיר שתינוק הניזון מחלב אם בלבד וסובל מכאבי בטן (הוא לא מדבר, אבל בכיו אומר הכל) מיציאות רכות או אף מדימום, כל מצוקתו חולפת יום אחרי שהאמא מפסיקה לאכול מוצרי חלב.

 

קשה לעכל את הרעיון כי אותם החלבונים ה"עוינים" של חלב הפרה המגיעים למערכת העיכול של האמא, חודרים ומסתובבים להם בדם האם, נקלטים על ידי תאי השד ומופרשים ישירות לפי התינוק הרעב. כך מצליח חלב האם ה "מועשר" בחלבוני חלב פרה להפוך תינוק מאושר לתינוק סובל. אותם ה"חומרים שלא מתאימים לנו" של חלב פרה שמסתובבים בדם האדם המבוגר אינם מעוררים ברוב המקרים את מערכת האזעקה האישית. וכך, בלא התרעה, בהשקט ובבטחה, הם מחוללים בגוף את הנזקים המצטברים שיפורטו בפרק על מחלות מבוגרים.

 

מה עושים אבא ואמא שיש להם רגישות יתר (אלרגיה) כלשהי ? על פי החשיבה הגנטית, ניתן לשער שגם התינוק יהיה אלרגי. מאמר מעניין מצביע כי הימנעות הנשים ההרות מכל מוצרי חלב במשך ההריון ואי מתן כל חלבון ממקור פרה לתינוק עד גיל שנתיים, מורידה את שכיחות האלרגיות בילד. בריאות היא המתנה הגדולה שניתן לתת לילד. חלב פרה אינו שייך לקבוצת המתנות.

 

בסקר שנעשה בדנמרק נמצא כי 2.2% מהילדים סובלים מבעיות מערכת העיכול בגלל חלב פרה. סקרים בעולם המערבי הכוללים תופעות כגון בעיות דרכי נשימה כחלק מרעילות החלב, מדברים על פגיעה ב 7% מהילדים. מאמר משנת 1998, בעיתון רפואי רציני -NEJM, מדווח על הבראת ארבעים וארבעה מתוך שישים וחמישה ילדים (68%) שסבלו מעצירות, קרע בפי הטבעת ודלקת בעור הישבן, בעקבות מעבר מחלב פרה לחלב סויה.

 

ניתן להתרשם מיכולת ההבראה של חלב סויה בחולים אלו, אבל יותר משחלב סויה עזר, הפסקת צריכת חלב פרה איפשרה את ההבראה. בכל רגישויות היתר, הפסקת מוצרי חלב הוא הטיפול היחיד. במרבית המקרים ה"מחלה המדומה" חולפת תוך ימים עד מספר שבועות. ההבראה בעקבות הפגיעה במעי הדק שמקורה בחלב פרה עשויה להימשך חודשים רבים אחרי הרחקת מוצרי חלב מפיו של הילד. ואם מישהו סקרן לדעת אם ניתן לגדל ילדים ללא מוצרי חלב, אשמח להצביע מזרחה ולרמוז על נסיון הסינים לגדל מליארדי ילדים סינים במשך אלפי שנים ללא חלב פרה. חלב פרה הוא המצרך האחרון הנחוץ לתינוק מערבי שהוריו שונאים ביקורים במיון ילדים, ביום או בלילה.

 

סוכרת הנעורים, לה הקדשתי הרבה שטח כתוב, היא דוגמה מעולה לפגיעה בלבלב על בסיס רגישות יתר. אני יודע שאלוהים לא תיכנן אלרגיה ומקורה בסך הכל בהתנהגות שאינה הולמת את תוכנית התזונה המקורית (בראשית א', כ"ט).

 

יש רמזים בספרות הרפואית כי גם חסר ויטמינים מסוימים ומגנזיום בתקופת ההריון תורמים להיפראקטיביות של התינוק והילד. חלב פרה דל במגנזיום. בנושא חלב והיפראקטיביות ארחיב את הכתוב בסוף הספר. 

חסר לקטאז

הלקטאז הוא אנזים, המצוי במעי הדק, ותפקידו לפרק את הלקטוז, סוכר החלב, למרכיביו, גלוקוז וגאלקטוז, לצורך ספיגתם וניצולם בגוף. מכיון שמרבית מזונו של היונק הצעיר הוא חלב ''אמו'', והסוכר העיקרי במזון זה הוא הלקטוז, האנזים לקטאז נמצא בכמות גדולה במעי הדק במשך השנה הראשונה לחייו.

 

במרבית היונקים הוא נעלם, לאו דוקא בגלל חסר חלב. כך לפחות נטען בספרו של ד"ר שלזינגר (גסטרואנטרולוגיה, מהדורה אחרונה). נמצא כי בחולדות  נפסק אחד השלבים האחרונים ביצור האנזים לקטאז בלי קשר לנוכחות חלב. בתרבויות בהן צריכת החלב נמשכת אחרי גיל שנה, נמשכת פעילות האנזים שהיה אמור להעלם. וכך יש בין תושבי ארה"ב  100% חסר לקטאז ביוצאי אסיה, 81% בין הכושים ורק 24% אצל הלבנים. לתושבי דנמרק, שהפרות הן חלק מהווי החיים שלהם, בעיות בעיכול סוכר חלב פרה נמצא רק ב 3% מהאוכלוסיה. ההסבר האפשרי הוא כי ריבוי צריכת חלב מעודדת את המשך יצור האנזים במעי.

 

כאשר האנזים לקטאז נעלם מהמעי, הלקטוז, הסוכר של החלב, אינו עובר פירוק אנזימטי ולכן אינו יכול להיספג מהמעי. הוא פשוט נותר במעי והופך למזון לחיידקים, ומה שהחיידקים עושים מהלקטוז גורם לנו לנפיחות, כאבי בטן והרגשה רעה. התלונות האובייקטיביות יכולות להופיע תוך שעה או יותר אחרי אכילת מוצרי חלב.

 

אין ספק כי חסר הלקטאז, הגורם למצוקה, שומר על האדם מפני הנזקים האמיתיים של החלב, הנזקים המצטברים, הנבנים אט אט, מיום ליום, ממש כמו הר חיריה שצמח אט אט, מזרחית לתל אביב. את התלונות הקשורות לחסר לקטאז ניתן לרפא תוך ימים על ידי הפסקת צריכתו. את נזקי החלב הממשיים (סרטן, סתימות כלי דם של הלב...) אפשר "לרפא"  רק בחדר ניתוח. יש לראות את המצוקה שגורם הלקטוז כאות אזהרה, כאור מהבהב ומתריע דווקא מהנזקים הגדולים, העתידיים.

 

תעשית החלב מודעת לצרות שהלקטוז גורם. אז מה עושים אנשי תעשיית החלב, מתוך דאגה כנה לסבל הצרכנים חסרי האנזים מבלי לכרות את הענף עליו הם יושבים, מקור פרנסתם? הם מפתחים מוצרי חלב החופשיים מלקטוז, על-ידי תהליכי יצור יחודיים. אך כמו שכבר ציינו, הלקטוז, הגורם לכאבי בטן, הוא רק אות  אזעקה מפני הנזקים האחרים, אבל מפני אלו אין לנו כל מנגנון התרעה.

סוכרת נעורים

סוכרת הנעורים היא מחלה של העולם המערבי. במרבית המקרים זו מחלה מיותרת, לא מחויבת המציאות העכשוית.

אם בכל פגעי החלב שתיארנו עד כה בילדים, הפסקת צריכת החלב מהווה את תחילת תהליך ההחלמה, הרי שלאחר אבחון הסוכרת, לפנינו מצב בלתי הפיך, מחלה שאינה ניתנת לריפוי. באופן מעשי הלבלב הרוס בשלב האבחון והאפשרות היחידה לשמור על חיי החולה הוא מתן אינסולין יומיומי, לתמיד, עד יומו האחרון.

 

נעשו כבר מספר נסיונות השתלת לבלב, אבל מי רוצה לראות את הילד שלו מחכה להשתלה, עם מחלה שניתן היה למנוע. במקרה כזה החכם לא יכנס לצרה שגם לנבון אין דרך להחלץ ממנה. כל כך הרבה מחקרים ומאמרים נכתבו בנושא סוכרת הנעורים עד שקשה לדרוש מהקהילה הרפואית  להעיז ולבור את התבן מן המוץ על מנת לבנות היפותיזה, בעלת סבירות, שניתן יהיה להראות לכל הנשים בהריון המשתוקקות לילד בריא ללא סוכרת נעורים.

 

The foremost piece of evidence remains hidden within a mountain of research consisting of millions of pages of confusing and contradictory elements.

ובתרגום חופשי: פיסת המידע החשובה ביותר נותרת מוסתרת בתוך הר של דפי מחקר מדעי המכיל מידע סותר ומבלבל.

 

משום כך קשה לחוקרים העובדים בנושא הסוכרת להחליט עם בתוך הררי הנייר של עבודות המחקר העוסקים במחלה נמצאים חלקי מידע הרומזים על הגורמים האפשריים לסוכרת הנעורים. עבורי, כירורג שאינו עוסק בסוכרת, סקירת הספרות הרפואית סיפקה את התשובה לשאלת גורמי המחלה.

 

אורח לרגע רואה כל פגע?

בהיפותיזה שלי אין  הברקה או חידוש, והרבה חוקרים כתבו עליה,  אבל אף אמא לילד עם סוכרת לא שמעה עליה.

ואני כותב כדי שנשים בהריון תשמענה. סוכרת הנעורים נגרמת במרבית המקרים על ידי חלבוני חלב פרה.ההיפותיזה נראית ,לפחות לי, כל כך פשוטה, שבטוחני שכל אשה תוכל להבין אותה.

 

רצוי שהאמהות לעתיד יאמצו את ההמלצה הבאה:

אל תגעי, אשה הרה, במוצרי חלב עד תום ההנקה.

וילדך, בל יראה כל מוצר חלב פרה עד תמלא לו שנה לפחות.

יהיו מוצרי הסויה מזונך ומזונו, במקום מוצרי חלב פרה, בתקופה הקריטית של חייו.

היי כמו שאמרו בני ישראל ''נעשה ונשמע''. קודם להימנע ממוצרי חלב, אחר כך יבוא תור ההסברים.

 

הערות והארות:

  • רק תינוק בעל מבנה גנטי יחודי יוכל לפתח סוכרת נעורים. לתינוק שאין לו את המבנה המתאים, לא תהיה סוכרת, גם אם יאכל המון מוצרי חלב. אלא שה"ביטוח הגנטי" מפני הסוכרת אינו ביטוח מפני בעיות אחרות, הקשורות לחלב, ועלולות להתבטא גם אחרי שנים רבות (סרטן, למשל).
  • סוכרת הנעורים מאובחנת רק כאשר הילד כבר מאד חולה. בזמן האבחון 80%-90%  מהלבלב מפריש האינסולין, כבר הרוסים לחלוטין על ידי תהליך אוטו אימוני. התהליך האוטו אימוני פירושו פגיעה עצמית, מעין התאבדות. ולמה שיצור חי ירצה להרוס לעצמו איבר, כשכל קיומו תלוי בשלמותו? צא ולמד. לא שהתינוק רצה להרוס את הלבלב של עצמו, אלא שנוצרו תנאים בלתי רצויים לגוף התינוק שגרמו לו להגיב, ואלמלא היה מגיב, לבלבו לא היה נהרס.
  • ברוב חסדו נתן לנו הטבע מנגנוני הגנה וריפוי. העובדה שהסוכרת היא הרס מתקדם, מהיר יחסית ובלי יכולת הבראה (אחרת איך נסביר כיצד לבלב שנוצר בריא עלול להמצא הרוס ברובו בילד בן שנה או שנתיים) מהווה עדות תומכת בקביעה שהתינוק חשוף כל הזמן לגורם, המגרה את המערכת החיסונית. הגורם החיצוני היחיד הנמצא ב ''הישג פיו'' של התינוק המערבי כל יום הוא חלב פרה, המכיל חלבונים הזרים לתינוק. אין סיבה טובה יותר היום להסבר הופעת הסוכרת.
  • האקדמיה לרפואת ילדים בארה''ב הכירה זה מכבר בעובדה, שברורה לכל אדם חושב, ושאינו חייב להיות רופא, שמעי התינוק אינו בשל לתזונת מבוגר. אחת ההמלצות של האקדמיה היא לא לתת לתינוק חלב פרה עד גיל שנה. יש הגיון באי בשלות מערכת העיכול של התינוק - הדבר מאפשר לו לקלוט בשלמותם את החלבונים של חלב אימו, כולל הנוגדנים,  בלי תהליך עיכול מסובך. חלבוני האמא אינם מעוררים בתינוק תגובה חיסונית.

למרות האמור, בפועל יוצא שהתינוק מקבל חלבוני חלב פרה ללא התנגדות או מחאה של משרד הבריאות, ואלו חודרים למחזור דמו, דרך אותו מעי בלתי בשל. התינוק חייב להגיב חיסונית לנוכחותם, שהרי הם חלבונים זרים!!! גם הטבע הכי נבון לא היה מאמין שבכל ממלכת היונקים יהיה ילוד שיעיז לשתות חלב שאינו שייך לאמו. מי מכן, קוראות יקרות, שמעה את המלצות האקדמיה האמריקאית??? או של משרד הבריאות? ובכל זאת הן קיימות כתובות אי שם, הרחק מכל מי שצריך לראות ולקרוא.

  • מתי מתחיל ההרס של תאי לבלב?

הנזקים הראשונים ללבלב מתחילים לאחר החשיפה של מערכת החיסון של התינוק לחלבוני חלב פרה. השאלה האם זה קורה בזמן האכלת התינוק במוצרי חלב, בזמן ההנקה, או כבר בהיותו ברחם אמו. ביטא לאקטוגלובולין (אחד מחלבוני חלב הפרה) מופיע בחלב האם שמונה שעות אחרי שהיא שתתה כוס חלב ב-75% מהנבדקות!

מה אירע כאן?

חלבוני החלב הנ"ל חדרו דרך דופן המעי של האמא, בשלמותם, לתוך מחזור הדם שלה. הם שטים להם בכל הגוף, ובין השאר מגיעים לשד, נקלטים בשלמות על ידי התאים ומופרשים כמות שהם לתוך מאגר החלב של השד. במאמר שפורסם בירחון פדיאטרי באוקטובר 1999 נמצא כי מרבית התינוקות שסבלו מרגישות לחלב פרה, ולא קיבלו חלב בכלל, פיתחו את סימני הרגישות משום שהאם המניקה אכלה מוצרי חלב.

  

החלבונים הזרים לנו, חלבוני חלב פרה, נמצאים חופשי חופשי במחזור הדם שלנו, של הקטנים וגם של המבוגרים. סביר שימצאו גם במחזור הדם של העובר. מכאן, שעל מנת להוריד את הסיכוי לסוכרת הנעורים יש להתרחק מכל מגע עם חלבוני חלב פרה מתחילת ההריון ועד היות התינוק בן שנה ועד בכלל. גם בפרק הדן בנושא הסרטן נדגיש כי לתקופה סביב הלידה יש חשיבות להופעת הסרטן במבוגרים.

 

וכעת כמה מהנתונים המדעיים בנושא סוכרת נעורים וחלב:

 

בסקר אפידמיולוגי נחקר הקשר הסטטיסטי האפשרי בין צריכת החלב לבין סוכרת הנעורים. בארצות העולם השונות, במערב ובמזרח, נבדקה כמות החלב הממוצעת לנפש לשנה, על פי הנתונים הקיימים. לאחר מכן נבדקה שכיחות סוכרת נעורים לכל 100,000 תושבי המדינה. את שני הנתונים רשמו על גרף משותף ומצאו התאמה סטטיסטית. הממצא קובע כי ככל שכמות החלב הנצרכת עולה, גם שכיחות הסוכרת שנמצאה גבוהה יותר. בארצות בהן צריכת החלב נמוכה, סוכרת הנעורים הוא ממצא נדיר.

 

במזרח אסיה שכיחות סוכרת הנעורים היא מקרה אחד (ופחות) לכל 100,000. זו גם שכיחות הסוכרת בפקיסטן. ילד פקיסטני שנולד ב-1980 באנגליה והחל לאכול את הדיאטה האנגלית היתה לו סוכרת בשכיחות פי שלוש מאשר בארץ המוצא. חלפו רק 10 שנים ובסקר שנערך שוב באנגליה ב-1990 כבר היתה שכיחות הסוכרת בין הילדים הפקיסטנים פי 12 מאשר בארץ המוצא, וכמעט כמו אצל הילד האנגלי. בסקרים מכווית ומלוב נמצא כי שכיחות הסוכרת עלתה פי ארבע בעשר השנים האחרונות. בסקר מ-1998 נמצאה עליה של כ- 2.9% לשנה בשכיחות הסוכרת במרבית ארצות אירופה, ובשנת 2005 חוזים ששכיחות הסוכרת תהיה חמישים ל-100,000 בפינלנד, שהיא המובילה בתחלואת הסוכרת בעולם. הנתונים מדאיגים עוד  יותר לגבי עליית מקרי סוכרת הנעורים בילדים עד גיל  ארבע; כאן מדובר על  "צמיחה" של 6.5% לשנה!!!

 

כבר עשרים שנה מדווחים החוקרים  שיש קשר בין חשיפה מוקדמת לחלב פרה לבין סוכרת נעורים. הקזאין, אחד מחלבוני החלב, מעורר את המערכת החיסונית של ילד עם הפוטנציאל לפתח סוכרת, ואז נוצרים נוגדנים ותאים כנגד חלבון זה. למרבה חוסר המזל, הנוגדנים ותאי החיסון שבדם ילד כזה תוקפים את הלבלב שלו, וכך נסללת הדרך להתפתחות הסוכרת.

קבוצת חוקרים אחרת זיהתה תגובה של גוף הילד כנגד  ABBOS , שהוא חלבון זעיר (פפטיד) המהווה חלק מחלבון האלבומין של הפרה. נוגדנים ותאי מערכת החיסון כנגד ABBOS נמצאו במרבית חולי הסוכרת אך לא בילדים בריאים או כאלו שסבלו ממחלות אוטואימוניות אחרות. חוקרים מהמכון לחקר החלב בהולנד טורחים לפתח אבקות חלב, שאותו  ה- ABBOS  הידוע לא יופיע בהן, מתוך אפשרות, כך הם מדגישים, שהוא הוא הגורם לסוכרת.

 

שץ ומק'לרן כותבים ב- JAMA (עיתון רפואי ראשון במעלה בארה"ב) ב-1996: ''אחד מכל 300 אמריקאים יסבול מהמחלה. הסוכרת קשורה בתחלואה ובתמותה בלתי מתקבלת על הדעת. המעמסה הכלכלית על המשפחה והחברה היא קשה. זיהוי וסילוק הגורמים האפשריים למחלה זו, תהיה להם השפעה רבה על העליה הכלל עולמית בשכיחות סוכרת הנעורים. מספר חוקרים טוענים שהימנעות מחלב פרה יכולה לגרום לשינוי זה''.

 

על מנת שעבודתם תהיה מאוזנת, הם מביאים גם את המחשבות, ללא עובדות ממשיות, מדוע החלב אינו הגורם לסוכרת. אין למעשה כל מחקר המצביע שחלב מסוגל להפוך חולה כלשהו לבריא. הם מסיימים את סקירתם הרפואית במשפט:    

 " in meantime avoidance of cow's milk on the basis of increased diabetes risk should not be adviced.  the milk is innocent until proven guilty".  

ובתרגום: לעת עתה אין להמליץ על הפסקת חלב פרה מתוך הנחת הקשר בינו לבין סוכרת הנעורים. החלב חף מפשע עד שתוכח אשמתו.

 

למרות קביעתם המרשימה שהחלב זכאי עד שתוכח אשמתו כמחולל העיקרי של סוכרת נעורים, עצם החשד מחייב את הממסד הרפואי להעביר נתונים אלו לציבור האמהות לעתיד. הסוכרת אינה רק מעמסה לאומית וכלל רפואית, אלא גם מעמסה כלכלית ורגשית על המשפחה כולה. מי בכלל רוצה שהילד שלו יקבל סוכרת? בארה''ב יש היום מיליון חולי סוכרת נעורים, וכל שנה מצטרפים 30 אלף ילדים חדשים לארגון ''נכים'' זה.

 

אני מאמין באמונה שלמה שלטבע, או לבורא עולם, לא הייתה כל כוונה שתהיה סוכרת נעורים. שהרי לא מדובר פה בתינוק שנולד עם לבלב פגום. הלבלב נוצר שלם ותקין, והוא נהרס במשך החודשים הראשונים לחייו. עוד הערה מעניינת שאני מהמר שיש לה השפעה על שכיחות סוכרת נעורים - הניקיון. שמירת חולדות בתנאי ניקיון גבוהים במעבדה, לעומת החולדות השוהות בתנאי ''הלכלוך הרגיל'', מגלה עליה בשכיחות הסוכרת דווקא בשומרות הניקיון. כאשר השוו את שכיחות הזיהומים בחולי סוכרת לעומת הבריאים נמצא כי הילדים הבריאים סבלו מיותר דלקות. אולי הקפדת יתר של ההורים על המנעות התינוק מכל לכלוך, תורמת לעליה בשכיחות הסוכרת. אולי.

אלרגיה לחלב פרה ורפלוקס קיבתי-ושטי

אם ההמלצה של האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים בדבר הימנעות מחלב פרה עד גיל שנה נשארת בתחום האקדמי בלבד בארה"ב ולא הופכת להמלצה של משרד הבריאות ושל כל רופאי הילדים שם, קשה לדרוש ממשרד הבריאות הישראלי להיות נמרץ יותר בהסברה לרופאים ולאמהות הצעירות.

 

מה עוד יכול החלב לעולל לתינוקות שלנו?

 

שתי ההפרעות השכיחות ביותר בילדים עד גיל שנה בעולם המערבי הן האלרגיה לחלב פרה ו GER-gastro esophageal reflux. מהו הרפלוקס הקיבתי-ושטי (GER)? המזון מגיע אל הקיבה דרך הושט, שהוא מעין צינור הולכה. בין הושט לקיבה נמצא שריר סוגר, המונע חזרת התוכן החומצי של הקיבה לושט. הפרעה בתפקוד שריר זה מלווה מצוקה, בתינוק כמו במבוגר. החומצה מהקיבה צורבת את הושט וגורמת לדלקת מקומית.

 

תינוק הסובל מתפקוד לקוי של שריר זה, אם בגלל בעיה התפתחותית או רגישות לחלב פרה, מבטא את מצוקתו על ידי חוסר שקט בזמן אכילה, ירידת תיאבון, פליטה, הקאה. הבעיה מסתדרת בגיל שנה במרבית המקרים, עובדה המזכירה את הפסקת הדימום מהמעי של התינוק, בגלל חלב, בגיל שנה.

 

על פי המחקר הרפואי של דר'' קאבאטאיו ועמיתיו, הרבה ממקרי ה GER לא רק קשורים לאלרגיה לחלב פרה אלא גם נגרמים בגללה. התופעות של GER על רקע האלרגיה הנ''ל אינן שונות מתמונת ה GER שמקורה בבעיה אנטומית בחיבור ושט קיבה.

 

המחברים ממליצים לעשות בירור אימונולוגי לאלרגיה לחלב לכל ילד עם תלונות המתאימות ל GER. זו גישה אקדמית נכונה, אך אין ספק, כמו שאומרים האמריקאים, שאת המחיר ישלם משלם המיסים. לו רופאי הילדים היו ממליצים לכל האמהות לא לתת לילדים, לפחות עד גיל שנה מוצרי חלב פרה, ממש כמו שהאקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים ממליצה, עשויה הייתה החברה לחסוך בהוצאות כספיות ובסבל לילד ולהוריו.

הבריחה הגדולה - בריחת הסידן

אי אפשר לחמוק מהבנות ההן. גם אם תחליטו לא לראות תוכנית בערוץ שיש בו פרסומות, שם היא מביטה אליכם מן המרקע, קורנת בריאות, קולה ערב, מצטלצל ומשכנע בגדול. גם אם לא תפתחו את העיתון היומי, שם היא או אחת מחברותיה מחייכות אליכם ומבהירות חד משמעית עד כמה זה חיוני לכולנו. למרות נסיונות ההתחמקות הנ''ל היא תתפוס אתכם בדרך לעבודה או ממנה, או אפילו בעבודה, מעל גלי האתר, ברדיו. היא תזונאית, באחת מחברות הענק המייצרות מוצרי חלב.

צעירה, נמרצת, אך לא אגרסיבית, עם קול רדיופוני. כל פעם שאני שומע אותה אני חושב כמה חבל שהטבע, או בורא כל האדם, אינו מבין עברית.

 

היא, התזונאית, מבינה עניין. יש לה אינטרס. היא רוצה שנהיה בריאים, שלא נסבול, שלא נשבור את העצמות בגיל מבוגר, שיהיה לנו טוב. היא דואגת לנו, דואגת לכולנו, בטלוויזיה, בעיתון וברדיו. היא אומרת שבתזונה שלנו, וגם שלכם, חסר סידן. ומה שהיא אומרת זה ממש הגיוני. מי שלא צובר סידן היום, שובר את העצמות מחר. התזונאית שלנו ממליצה על מוצר חלב זה או אחר, ואפילו על מסטיק, מועשר בסידן. היא רוצה שנאכל כל יום 1000 מ''ג ויותר, במקום בקושי 500 מ''ג שאנחנו מקבלים כל היום. הסידן הוא שיעשה את עצמותינו יציבות כנגד משברי השנים שתבואונה.

 

תזונאית זו, המתראה אתכם יום יום, איננה לבד. למדו איתה עוד רבות, המצויות בכל שירותי הרפואה בארץ, וגם הן חושבות כמוה. אפילו מכוני הבריאות של ארה"ב מדברים על החסר של הסידן באוכלוסיה המערבית. וצריך לקחת סידן עוד ועוד היום, כדי שיהיה מספיק בעתיד. דרך חשיבה כמעט של רואה חשבון.

 

השאלה החייבת להישאל האם הטבע, או בורא העולם, היה כל כך ..... (סליחה!!) שעשה לנו עצמות כל כך גרועות, שהולכות ומתפרקות עם הזמן. האם ברוב חכמתו לא יכול היה להכניס לעצם איזה מנגנון יעיל שישמור עליה יותר טוב, כדי שמליוני אנשים לא ישכבו עם שברים באגן ובגפיים, בעיקר בעולם המערבי. האם אין זה מביך שאותה התזונאית, שאנו פוגשים על בסיס יומיומי ונותנת לנו פתרון פשוט כל כך בצורת גבינה מעושרת או יוגורט בטעם נפלא, כדי שהסידן לא יברח, נבונה יותר מההוא יתברך שמו.

 

למה שהסידן בכלל יברח לנו ולכם מהעצמות?

אין כל ספק שהטבע הוא נפלא ובורא האדם ''בעל מלאכה'' מושלם. אמונה זו והמידע שיפורט בהמשך הם שעומדים ביסוד טיעוני כי מוצרי החלב גרועים לבריאות העצם. מאחורי התזונאית הממליצה על הסידן עומד משק החלב. ''תנובה'' מכרה תוצרת חלב בסכום 4.5 מיליארד ש"ח בשנת 1999. בפירסום המוצרים היא השקיעה הרבה מעל 100 מיליון. ולא הזכרנו את יצרני החלב הקטנים יותר.

 

נבראנו כדי ללכת בדרך כל בשר, בסופו של דבר. התיפקודים הגופניים יורדים אט אט ככל שהגוף מזדקן. האוזניים והעיניים, הגפיים והמוח מאבדים עם הזמן מכישוריהם הראשוניים. זה דין הטבע. גם העצמות נחלשות עם הזמן, אבל זה עדיין לא מחייב שברים בעצמות.

 

בריחת סידן (אילו מלים מפחידות!) היא מחלה של העולם המערבי, העולם שמוצרי חלב פרה תופסים חלק נכבד מהמקרר שלו. היא נדירה יותר במזרח ובארצות אפריקה, שם חלב פרה אינו מוכר. אם קצב העלייה של שכיחות "מחלה"' זו ימשיך בארצות המערב, תוך 20 שנה מספר האנשים עם פרק ירך שבור יעלה ב 100%. אלו נתונים מאנגליה, וממצאים קשים יותר מדווחים מפינלנד. שכיחות השברים ביפניות ביפן נמוכה פי 2.5 מאשר באמריקאיות. יפנית שחיה בארה"ב ותאכל כמו האמריקאית, תשבר כמוה. ואם חשבתם שהיפנית ביפן אוכלת יותר סידן מאשר אנשי המערב, טעיתם. היא אוכלת ביום 400-500 מ"ג סידן בלבד, ומקורו בעיקר בסויה ובדגי ים. לא זו בלבד שהיפנית "נשברת" פחות, גם התמותה שלה בעיקבות השבר נמוכה פי 10 מאשר האמריקאית. נציין גם כי תוחלת החיים שלה היא הגבוהה ביותר בעולם. נשות שבט הבנטו, בדרום אפריקה, הצורכות ליום רק 400 מ"ג סידן ממש מהטבע ולא מהפרה ! אינן סובלות מבריחת סידן. והן, בצעירותן, ילדו כ 10 ילדים והניקו כל ילד כ-10 חודשים.

 

אז למה לא ברח להן הסידן ? אז איך נסביר את העובדות על סמך הנתונים?

 

דווקא אוכלוסיות הצורכות חלב פרה ומוצריו, שמספרים לנו על עושרו בסידן, סובלת מעצמות מדולדלות סידן ומעלייה מתמדת בשכיחות השברים. האם כדי לשפר את מבנה העצם נחוצות גבינות מעושרות בסידן, יוגורטים עתירי בריאות, מסטיקים עם סידן, כדורי סידן, FOSALAN, וויטמינים למיניהם, והורמונים לכל אשה שביקרה אצל גניקולוג? התשובה היא כן אם מאמינים לפירסומות. התשובה היא כן אם מאמינים בידיעות שבידי הרופא והתזונאית של היום, כי מחר הם עשויים לחשוב אחרת. התשובה היא כן אם לא מאמינים בתבונת הטבע, שברא את האדם, את הדינוזאורים, את הפיל, הג'ירף, ההיפופוטם והצב. גם לאחרונים כמות הסידן בעצם ודאי יורדת עם הגיל, כמו גם מהירות הדהירה או הזחילה או חדות הראיה. אבל שהסידן יברח?

 

ומה בכלל אוכלות החיות הנ"ל? מה אוכלת הפרה הטבעית כל כך ברפת? מוצרי חלב להעשרת מאגרי סידן לעת זיקנה? הן בסך הכל צמודות להוראות התזונה שקיבל פעם האדם,ורשומות בספר בראשית פרק א', כ"ט.

''ויאמר אלוהים הנה נתתי לכם את כל עשב זרע זרע אשר על פני כל הארץ ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זרע זרע לכם יהיה לאכלה''. ובעברית של היום-תזונה טבעונית כמעט.

 

יהיו ביניכם שיצחקו, אבל החיות בטבע לא סובלות מסוכרת, לחץ דם, מחלות לב או סרטן. לעומתן, חיות הבית שלנו, האוכלות את האוכל שהאדם יוצר, סובלות מהרבה מחלות שאינן סתם זיהומים, אלא מחלות ניווניות, כולל סרטן, ויוצרות הכנסה קבועה לוטרינרים רבים.

 

ועכשיו לעובדות!

 

העצם בנויה, אם עושים חלוקה פשטנית, מהחלק החי ומהמשקעים המינרלים, בדומה לברזל ולמלט, המרכיבים את שלד בתינו. היחסים בין המרכיבים, ולא כמות מרכיב אחד, קובעים את יכולת השלד לעמוד בפני השברים. כך שהזעקה ''חסר סידן'', ''הסידן בורח'' היא דרך פירסומית נבונה להדאיג את הציבור בישראל ובעולם המערבי על מנת שימלא את המקרר ב''''סידן מן הטבע'''', קרי מוצרי חלב פרה, שבודאי אינו בא מהטבע אלא מעטיני פרה. הפרה ברפת רחוקה מאד ממרחבי הטבע ומהשדות הירוקים, שאבות אבותיה הכירו.

 

בסקר פרוספקטיבי שהחל ב-1980 ופורסם ב-1997, ועקב אחרי כ- 78,000 נשים בגיל 34-59, נמצא כי ריבוי מוצרי חלב ותוספות סידן לא היוו כל הגנה מפני שברים. כמות השברים בעצם הירך באלו שצרכו חלב הייתה גבוהה פי 1.45 מאשר בנשים שלא ''נזקקו נואשות'' למוצרי חלב.

 

חיות המעבדה הן המודל היחיד שיכול לתת הערכה על השפעת התזונה על מצב העצם. בחולדות עם בריחת סידן (אחרי כריתת שחלות) מתן חלב סויה מעלה את ספיגת הסידן במערכת העיכול, מעלה את כמות המינרלים בעצם וגם את החוזק המכני של העצם.

 

חלב סויה, בנות. כמה זה פשוט. בסקר אפידמיולוגי של נשים עם ''חסר עצם'' ונשים ''בריאות'' שבדק צריכת מוצרי חלב ותוספי סידן עד 30 שנה קודם הסקר, לא נמצאו הבדלי צריכה בין שתי הקבוצות. המסקנה היא שהישועה לשברים בקשישים אינה טמונה בחלב פרה.

 

לשמונה גברים בריאים הוסיפו לדיאטה הרגילה (שכללה 700 מ"ג סידן) עוד 900 מ"ג סידן בצורת חלב פרה וסידן בכדורים. המסקנה בתום חודשיים: התוספות לא תרמו סידן לגוף, כנראה בגלל דיכוי ספיגת הסידן במעי וירידת הספיגה החוזרת בכליות. מסקנה: הגוף יודע להסתדר לא רע עם מה שיש לו.

 

בחולות אוסטיאופורוטיות מתן דיאטה עשירת חלבון הגבירה את אובדן הסידן בשתן, הקטינה את ספיגתו במעי ויצרה מאזן סידן שלילי!!! כאשר החליפו את החלבון בדיאטה הרגילה, שעיקרו מאכלי חלב ובשר בדיאטה שוות חלבון ממקור צמחי, ירדה הפרשת הסידן בשתן מ 150 מ"ג ביום ל 103 מ'"ג. בחשבון פשוט ניתן לחסוך בשינוי דיאטטי זה כ- 50 מ"ג ליום או גרם וחצי לחודש, תבינו כמה יכולנו לחסוך במשך 50, 60 שנה, אם לא היינו נוגעים בחלבון מן החי (מוצרי חלב ובבשר).

 

ממצאים דומים פורסמו גם ביפן על הקשר הישיר בין אובדן סידן בשתן לבין ריבוי חלבון מן החי. קרוב לודאי שאובדן הסידן נובע מריבוי חומצות אמינו המכילות סולפטים, המעלות את חומציות הדם, מצב המחייב הוצאת סידן מהעצם לשמירת מאזן חומצי-בסיסי. בזמן צריכת חלבון מן הצומח אין אובדן סידן דומה.

 

בחולדות, שניזונו מחלבון חלב פרה בכמות נמוכה וגבוהה, הושתלה תחת העור עצם ממנה הוצא הסידן . כעבור 3 שבועות נמצאה הופעת סידן בעצם המושתלת רק בחולדות שקיבלו דיאטה דלת חלבון. בחיות שאכלו הרבה חלבון היה יותר סידן בשתן ורמות הסידן בדם היו נמוכות יותר. במאמר נוסף של אותו צוות חוקרים נמצא כי ריבוי חלבון במזון החולדות מוריד את ספיגת הסידן ומגביר את ספיגת הזרחן במעי.

 

ד"ר מארק מסינה, אחד המומחים הגדולים להיבטים בריאותיים של הסויה, שעבד בנושא סויה וגידולים ממאירים במכון הלאומי של סרטן (NCI) בארה"ב, מציין כי לא זו בלבד שהסויה מקטינה את אובדן הסידן לעומת חלבון מן החי, יש לה פעילות מעכבת ספיגת עצם, בדומה למתן הורמונים. מלבד זאת הסויה עשירה בסידן, וספיגתו בגוף טובה מאד.

מסקנתו היא שיש לעבור לחלבון מן הצומח כדי לשמור על הסידן.

 

בכינוס בבריסל 1996, הציגו חוקרי אוניברסיטה מאילינוי את המעקב בשישים ושש נשים בגיל הבלות, שהיו בדיאטה דלת שומן וכולסטרול וקיבלו חלבון סויה. התוצאה היתה שיפור בצפיפות המינרלים בעצם תוך חצי שנה.

 

פרופ' סוזן פוטר מצאה כי תוספת חלבון סויה, ועוד יותר אם הוסיפו את הגניסטאין בכמות הגונה, שיפרה באופן ברור את צפיפות העצם של החוליות בעמוד השדרה המותני בנשים קשישות. הרווח הנוסף של הקשישות היה בירידת הכולסטרול בדם, בירידת 8% בכמות הכולסטרול הרע ועלית 4.5% בכולסטרול הטוב. אין ספק שצריכת הסויה למשך שנים רבות, תשמור על העצמות לעת זיקנה.

 

כן הוא רצונו של רופא הרושם לנשים כדורי סידן. הרופא מאד רוצה שהסידן יקלט בעצמות. אבל שקיקת הרופא לא בהכרח ידועה לסידן. במתן 1200 מ"ג סידן או אינבו (חומר סתמי) לאוכלוסית מבוגרים למשך ששה חודשים לא נמצא כל הבדל בתחלופת עצמות, כלומר העצם לא שמה לב שיש כדורי סידן בקיבה. ככל שנרבה באכילת מוצרי חלב, אנחנו אוכלים יותר חלבון, דבר המגביר את אובדן הסידן. נקודה.

 

לכל המעונינים בעצמות טובות יותר לעת זקנה טוב יעשו אם ישמרו ויקפידו על הדברים הבאים:

1. לא לדאוג. דאגה היא חלק מהמחלה.

2. לא לשים מוצרי חלב פרה במקרר. לדגני בוקר להוסיף חלב סויה. להוסיף גבינת טופו לסלט. לפינוק -מעדני סויה. הרבו בעיקר ירקות.

3. להפחית את כמות החלבון בדיאטה, מומלץ שרובו יהיה מן הצומח ומדגי-ים. כמות החלבון המומלצת היא 25-35 גרם ליום, הרבה פחות מהמלצות של תזונאיות של היום.

4. פעילות גופנית, דוגמת התעמלות בונה עצם.

5. ולזכור שהבורא עשה עבודה טובה. כל מה שנדרש הוא תחזוקה טובה והימנעות ממה שידוע כלא בריא.

מצוקת נשים

מלבד המחלות המוכרות בילדות, האלרגיות והאסטמות, מחלות לב וסרטן בגיל מבוגר, ושאר המחלות הפוגעות בשני המינים, יש לנשות המערב צרות נוספות משלהן, הקשורות לחלב. בשפה הסינית אין את המילה גלי חום. לא שאין חמסינים או בעיות מזג אוויר בסין, אלא שבמיקרוקוסמוס הנקרא גוף האשה הסינית אין אותן ''סערות'' חום פתאומיות, ההזעה ומצבי הרוח המוכרים לאשה המערבית בשלהי תקופת המחזור, בגיל המעבר.

 

אין כל ספק שהמבדיל בין האשה המערבית לסינית הוא כמות הסויה שהאשה המערבית אינה אוכלת ומוצרי חלב פרה שהסינית לא טעמה. כמו שידוע ממחקרים ומכתבות בעיתונות הכללית, חלבון הסויה ובעיקר הגניסטאין הוא מתנת האל לאשה. הורמון צמחי זה, הנמצא במזון אנשי המזרח הרחוק מזה אלפי שנים, שומר על גוף האשה, על המערכות הפנימיות, על פוריותה, על עורה ושערותיה.

 

בסקר שערך ד"ר הופמן בין אנשי ההונזה שבקשמיר, שתוחלת החיים שלהם עוברת בקלות את גיל 100, הוא ראה כי ההריונות של נשים בגיל 50 אינו דבר נדיר שם. הן לא אוכלות בשר, וניזונות מהרבה ירקות ומסויה. פוריות האשה התאילנדיות (ובעצם כל נשות המזרח) בגיל 35, הנמדדת בקלות כניסה להריון, גבוהה בהרבה מאשר בנשים המערביות. ההסבר שמציעים החוקרים הוא ריבוי הגלקטוז בתזונת הנשים שלנו. הגלקטוז בא מהלקטוז, הסוכר המצוי בחלב. קרוב לודאי שגלקטוז זה, שרמתו תהיה גבוהה בדם האשה האוכלת יותר דברי חלב פרה, יש לו ''משיכה קטלנית'' לשחלות. נרחיב מעט יותר על נזקי הגלקטוז בדיון על סרטן השחלה.

 

בתי החרושת לתרופות מייצרים עבור הרופא של האשה המערבית את ההורמונים, ככדורים או מדבקה באזור הישבן, במאבק בגלי החום ובבריחת סידן. כמובן שתחושת הבטן של הנשים אמרה כי ההורמונים הללו הם לא הדבר הכי בריא ובודאי לא דבר טבעי לגוף האשה. במאבק שהיה בארה"ב הצהיר ה-FDA  כי ה Estratab , המכיל סויה, הוא התחליף הצמחי לטיפול ההורמונלי בנשים בגיל המעבר.

 

תמרה היתה בת 23 שנה כאשר באה למרפאה הפרטית שלי. הבעיה שבה היא בקשה לטפל היתה עודף משקל. בתחקיר יותר מעמיק נמצא כי היא נשואה 3 שנים ומאד רוצה ילד. היא ובעלה עברו בירור פוריות מקיף בבית חולים במרכז הארץ. שניהם נמצאו כשירים. אך הדבר לו חיכו הם והוריהם לא אירע. ההוראה העיקרית שלי היתה (כמו שאתם כבר מנחשים) הפסקת מוצרי חלב. 6 שבועות אחרי הביקור, תוך הקפדה על ההוראות, היא היתה בהיריון. ואח"כ גם ילדה.

תשאלו: מה בסה"כ הניסיון שלך בבעיות פוריות ?

תשובתי: ממתי באות נשים עם בעית פוריות לכירורג (המומחיות שלי)?

ובקשר לעודף משקל היא לא ביקשה יעוץ נוסף.

אין לי כל ספק שלא כל הנשים המוגדרות עקרות תכנסנה להריון בעקבות הפסקת אכילת מאכלי חלב, אך ה''טיפול'' שלי לא חייב כל הוצאה כספית. אין לי כל ספק שיש עוד נשים ''עקרות'' בגלל החלב בארץ ישראל.

 

לאורך כל הספר אני מציע, מבקש, מתחנן לא לאכול ולא לתת למי שאוהבים (בעל, אשה, ילד, הורה) מוצרי חלב. אבל אם אינך יכולה להפסיק את הקשרים עם מוצרי חלב ואינך יכולה להתעבר, הפסיקי לאכול מוצרי חלב למספר שבועות. אין ניסיון טיפולי זול וקל מההמלצה הנ''ל.  

 

לשתי נערות המוכרות לי היו בעיות של כאבי מחזור, שחייבו שימוש בתרופות כנגד כאבים והיעדרות מלימודים בתיכון. שתיהן קיבלו הוראה להפסיק כל מוצרי חלב. שתיהן הרגישו הרבה יותר טוב כבר במחזור הבא. אחת מהבנות היא הבת שלי, היום מדריכה בתותחנים, צמודה לחלב סויה כהשלמה לדגני בוקר.

תשאלו: מה הנסיון שלך במצוקת מחזור בנערות?

תשובתי: ממתי נערה עם כאבי מחזור באה אלי, לכירורג?

 

הניסיון הדל שלי מראה כי לשתי הבנות לא היתה מחלת בטן או שחלות. הן רק סבלו מהרעלה ממושכת שמקורה חלב פרה. אין לי ספק כי החלפת החלב פרה בחלב סויה, שהוא מאגר הגניסטאין הטוב ביותר בעולם, ועשירה כבדרך אגב בסידן ממש מן הטבע, תורמת לחזקה ולחוסנה של המערכת הנשית כולה. הרי אלו היו הוראות התזונה בבראשית, פרק א', כ"ט.

 

המחלות הקרויות מחלות אוטו אימוניות, או בעברית מדוברת: פגיעה עצמית במערכת החיסון, שכיחות בנשים. דוגמאות למחלות הן מחלות פרקים, מחלות קולאגן (זאבת אדמונית למשל), מחלת בלוטת התריס או דרכי המרה. גוף האשה אינו רוצה לפגוע בעצמו, אלא אם נוצר מצב בו נמצאים בדמה חומר/ים שלפי תוכנית בריאת האדם לא היו צריכים להימצא שם. מצב זה מזכיר את סוכרת הנעורים.

 

המחקר בנושא עדיין בחיתוליו. החומרים בעלי היכולת הגבוהה ביותר של גרוי מערכת החיסונית הם חלבוני חלב פרה שאינם עוברים טיפול בחום (דוגמת בשר), חלקם חודר לדם ללא פירוק מושלם, תוך שמירת היחוד החיסוני של הפרה. במצב זה הוא מתקבל ע''י מערכת החיסון של אוכל מוצרי חלב פרה כחלבון זר, וגורם להפעלתה ויצור נוגדנים. לא זו בלבד שיש הרבה מרכיבים אימונוגניים בחלב, אלא שיש כאן חשיפה ממושכת, על בסיס יומיומי. אין ספק שמחקרי העתיד יספקו לכולנו תשובות ברורות יותר.

קטרקט

יש לי חתולה. קוראים לה שולה. היא כבר די זקנה. למרות הסיפורים על החתול והשמנת, אצלנו היא לא זוכה לאכול מוצרי חלב. כי ככה זה אצלנו בבית. כל אימת שהיא יושבת על ברכי ומביטה בי, אני מוקסם מצלילות ושקיפות עיניה. איך בורא החיות יודע לשמור על שקיפות עיניה? האם אפשר לפגוע בשקיפות זו? השיטה המקובלת ליצור עכירות עדשה בחיות ניסוי הוא לתת את הסוכר גאלקטוז בריכוז גבוה. בחולדות צעירות ניתן לראות את הפגיעה הראשונית תוך 3 ימים. להשגת עכירות יש להאכיל את חית הניסוי במשך מספר חודשים.

 

הקטרקט, או עכור (עכירות העדשה) בעברית, הוא ממצא שכיח באוכלוסיה מבוגרת בעולם המערבי. העכירות מפריעה לקרני האור לחדור לרשתית, והתוצאה היא ראיה מטושטשת. הסרת העדשה הוא הניתוח השכיח ביותר במחלקות לניתוחי עיניים. בין גורמי הסיכון לקטרקט באדם מונים את קרינת השמש, חבלות בעין, תרופות (סטרואידים!), מזון. בפרק הנוכחי לא נדון איך מגינים על העיניים מפני קרינת השמש או מפני תרופות הפוגעות בעדשה, אלא מאותם מאכלים שצריך להישמר מהם כדי לשמור על שקיפות עדשת העין.

 

הגלקטוז הגורם לקטרקט בחיות ניסוי, גורם לנזקים דומים גם באדם. הלקטוז, המורכב מגלוקוז וגלקטוז, מהווה 4.7% ממשקל החלב. על מנת לפרק את הלקטוז לשני מרכיביו, זקוקים לאנזים לקטאז הנמצא ברירית המעי הדק. אנשים החסרים את האנזים הלקטאז לא נוגעים בחלב ובמרבית מוצריו, בגלל הסבל הנגרם במקרה של צריכת חלב. באוכלוסיה זו שכיחות הקטרקט נמוכה.

 

באוכלוסיות המערביות שיש להן את האנזים, שכיחות העכור גבוהה יותר. אנשים אלו אוכלים מוצרי חלב ללא כל מצוקה בטנית. הלקטוז מתפרק במעי לגלוקוז ולגאלקטוז, החודרים למחזור הדם. באוכלוסיות של מבוגרים וביחוד בחולי סוכרת, בעקבות צריכת מוצרי חלב יש עליה גבוהה ברמת הגאלקטוז בדם. אם תצרפו לרמות הגאלקטוז הגבוהות בדם גם את הירידה בפעילות ניצול סוכר זה בגוף ובעין (תוצאת הזדקנות מערכות אנזימטיות) כל זה הופך את היווצרות הקטרקט במבוגרים אוכלי חלב לאירוע הגיוני.

 

כאמור לרפואה הקונבנציונלית יש אפשרות להציע רק ניתוח להקלת ה"עיוורון" המתקדם. הרפואה האלטרנטיבית יכולה להציע שינוי תזונתי וטיפול הומיאופטי על מנת "לנקות" את העדשה (צריך סבלנות) בשלבים המוקדמים של המחלה. הנבון יודע כעת איך להחלץ מבעית הקטרקט שמתחיל להיווצר. החכם נמנע ממוצרי חלב ולא נזקק לתבונת הנבון.

 

חברות החלב הגדולות, המודעות לבעית חסר לקטאז באוכלוסיה, מיצרות חלב מיוחד, שעבר טיפול נוסף, בו מרבית הלקטוז פורק למרכיביו, הגלוקוז והגלקטוז. אין לי כל ספק שמוצר זה גרוע שבעתיים לאלו המקווים לשמור על עיניהם. כי בחלב זה הגאלקטוז כבר מוכן לספיגה. איולת אחרת היא האפשרות לקנות את אנזים הלקטאז בחנויות הטבע ולהשתמש בו יחד עם צריכת מוצרי חלב. אם כבר נתן האלוהים מנגנון התרעה מפני חלב פרה (חסר לקטאז), למה לבטל את צלצול פעמון האזעקה? השאלה מי מסוגל להבין את תבונת הטבע. הרופא?  חברות החלב?

 

כל אוסף הנתונים שכאן מוכיח שרצוי להימנע מצריכת מוצרי חלב במשך שנים כדי לשמור על יכולת הראיה.

מחקרים נוספים כוללים את השינוי האוסמוטי ועליית הרדיקלים החופשיים בעדשה כמנגנונים נוספים דרכם הגאלקטוז, שמקורו בחלב, יכול לסייע ביצירת עדשה עכורה.

דימום מפי הטבעת

תלונה על דימום מהמעי הגס באדם מבוגר אינה תופעה נדירה. טחורים, יאמרו ההדיוטות, והם צודקים בחלק מהמקרים. כמנהל השירות הכירורגי, הדימום עבורי הוא תלונה המחייבת בירור מעמיק. חייבים לשלול דלקות במעי, פגמים בכלי דם, הפרעת קרישה, לבדוק את המעי לכל אורכו על מנת לשלול גידול שפיר או ממאיר. אבל במרבית המקרים לא ימצא הגורם, וכך שנשארנו עם דימום, ובלי כלום.

 

מה עושים עם חולה שכזה? המקרה הראשון שהיווה ציון דרך לשינוי הגישה הטיפולית שלי היה נער בגיל 15 שדימם מטחורים. ממש דימם. נרות ומשחות ואף קשירות של טחורים לא עשו כל רושם על הדימום העיקש. באחד מביקוריו האחרונים, למזלנו, הוא קיבל הוראה אקרעית להפסיק מוצרי חלב. להפתעת כולם הנער הפסיק לדמם.

 

בעקבות אירועים רבים דומים פוקחי עין של דימום הונהגה במרפאתי הפסקת מוצרי חלב כגישה ראשונית. שוב לא נרות או משחות או קשירת טחורים כטיפול ראשוני כי אם הפסקת כל מוצרי החלב למספר שבועות. התוצאות היו מעודדות. כ-80% מכלל המתלוננים (לאחר בירור קולונוסקופי לשלילת סיבת דימום ברת טיפול) הפסיקו לדמם. היו נבדקים שחזרו לסורם ותוך יום או יותר ראו שוב את דמם. ודי לחכימא ברמיזא.

 

יש האומרים כי התינוק והסב דומים, מדוע התינוק יכול לאבד דם במעי בעקבות שתית חלב, והמבוגר לא? ההסבר האפשרי הוא שמדובר ברגישות לחלבוני חלב פרה, המשנים את דופן כלי הדם או את הדם עצמו. צא ולמד. דיממתם בשירותים. עשו בדיקות מתאימות. אם אין ממצא, אימרו לרופא: כדאי להימנע ממוצרי חלב. רק אחר כך רשום נר או קשור טחור והכל יעבור.

מחלות לב וכלי דם

אמריקה היא ארץ גדולה. רבע מיליארד איש. זה נשמע מאד רציני כשאומרים שכמליון אמריקאים מקדימים את פרידתם מהעולם, כל שנה, בגלל מחלות כלי דם ולב. אבל לפני שרובם עוזבים, אם נתעלם מהסבל האישי שאינו כלול בחשבון ההוצאות, הם מהווים מעמסה כלכלית כבדה מאד על מערכת הבריאות האמריקאית. נתוני ארה''ב אינם שונים בהרבה מאלו של מדינות המערב, או של ישראל. בנתיחה שלאחר המות של חיילי ארה''ב שנהרגו במלחמת ויאטנם הופתעו הפתולוגים לגלות תהליכים טרשתיים החוסמים עורקים חיוניים בצעירים אלו, בכל חלקי הגוף. אלו ממצאים שהיו מוכרים עד אז בעיקר בקשישים. התזונה של הצעירים, שאנחנו קונים ומשלמים עבורה, היא הבסיס לפגיעה המתמשכת בכלי הדם ובלב. במחקר עם ארנבות נמצא שאלה שקיבלו חלבון חלב פרה פתחו תהליכים של הסתיידות וחסימות באבי העורקים לעומת הארנבות שקיבלו חלבון סויה ושמרו על כלי הדם שלהן.

בסקירה של ד"ר גרנט, שנכללו בה 32 ארצות, נבדק הקשר בין מרכיבי התזונה השונים לבין מחלות לב וכלי דם. חלב דל שומן, סוכר החלב (הלקטוז) וסוכר רגיל נמצאו בהתאמה גבוהה למחלות הנ"ל. את הקשר בין מוצרי חלב לבין מחלות לב הנגרמות על ידי חסימות בכלי דם מסביר ד"ר סטריין על רקע ערכים הנמוכים של נחושת בחלב. הלקטוז שבחלב מפריע לספיגת הנחושת במעי ממרכיבי תזונה השונים. יתכן וגם ההסבר שלו נכון, אבל העובדה שצריכת מוצרי חלב פרה קשורה למחלות לב שרירה וקיימת. רק ההסברים עשויים להתחלף.

גורם נוסף השותף לפגיעה בכלי דם הוא ה-IGF-1, המצוי במוצרי חלב. הורמון זה מצוי תמיד בדם, ואין ספק כי ברמה אותה מייצר הגוף לצרכיו אין כל סכנה. הרי הגוף אינו מנסה לפגוע בעצמו. אלא שברמות גבוהות מהרמה הטבעית, יש לו, ל-IGF-1 פעילויות נוספות, פחות צפויות ויותר מזיקות. מלבד יכולתו לגרום לתהליך דלקתי בכלי הדם על ידי הפרשת חומרי דלקת, משיכת התאים הלבנים (השוטרים של הגוף), ספיחת ה''כולסטרול הרע'', הוא גם מעודד את ריבוי תאי הדופן של כלי הדם עד כדי היצרות חלל העורקים.

מול מוצרי החלב, השותפים למחלות כלי דם ולב, ניצבת הסויה, שניתן להגדירה כידידת האדם ושומרת כלי הדם ולב. בבדיקה מקיפה של הרבה מאמרים שפורסמו בנושא (מטהאנליזה), סיכמו אנדרסון וחבריו כי חלבון הסויה הוריד בצורה משמעותית את רמות הכולסטרול ה''רע'' בדם הנבדקים (הכינוי ''הכולסטרול הרע'' נטבע על ידי הרופאים).

חוקרים רוסים התרשמו לטובה מדיאטות מבוססות על סויה ביכולתן לשפר את תמונת הדם של חולים עם מחלות לב או אחר התקפי לב. ד"ר גולדברג מתייחס לחלבון סויה כאמצעי לא תרופתי להורדת רמת השומנים בדם, ובדומה לרמב''ם הוא רואה במתן סויה את הצעד הראשון (חלק מהדיאטה) בטיפול בחולים עתירי שומן. ומדוע הרופאים, האמורים לטפל בבעית ריבוי שומנים כחלק מהמאבק במחלות לב, אינם ממליצים על מוצרי הסויה, שואל ד''ר גולדברג, וכיהודי הוא גם עונה: 

''המכשול העיקרי המונע שימוש נרחב במזון על בסיס סויה לטיפול  ביתר שומן בדם הוא חוסר הידע  של הרופאים. ללא פירסום המאמרים המדברים על הורדת שומני הדם על ידי מאכלי סויה בעיתונות הרפואית השלטת, מעטים הרופאים שידעו על ערך הסויה במקרים אלו''.

מדוע בפיסקה הקודמת הזכרתי את הרמב''ם יחד עם ד''ר גולדברג?

כי הרמב''''ם כתב:

''וכן צוו הרופאים לכל רופא כי הוא, אם יוכל להנהיג החולי בשיעור המזון לבד, לא ינהיג אותו ברפואה''.

כלומר, קודם שרושמים את התרכובות הכימיות שמייצרים בבתי-חרושת לתרופות, שהתעמולניות מהללות את נפלאותיהן המתחלפות, כדאי להמליץ על שינוי תזונה ושימוש במזון הקיים כבר אלפי שנים. אבל איזה רופא יכול להמליץ על מזון, אם הוא לא למד את הנושא בבית ספר לרפואה, אם אין הוא קורא ספרות רפואית בנושא התזונה ואם אין הוא יודע שהטחינה והחלבה הם מאגר סידן טוב, ביחוד לסובלים משברים בעצמות?

לשלוש קבוצות של קופים נתנו דיאטה הגורמת להיצרות בכלי דם של הלב, כשההבדל בין הקבוצות היה בסוג החלבון. דיאטה זו אינה יחודית. אוכלים אותה האנשים הסובלים מתעוקת לב, מהתקף לב או מניתוח מעקפים ובעצם זהו המזון הממוצע המוצע לאנשי התרבות המערבית. זוהי האסופה הגדולה הממלאה את עגלת הקניות בימים שלפני סוף השבוע, ונדחפת בכיוון הקופות של מחסני המזון על ידי האשה שלנו, לרוב.

לפניכם התוצאות של שלוש קבוצות הקופים:

בקבוצה הראשונה, זו שקיבלה חלבון חלב פרה (קזאין/לקטאלבומין) נמצאו החסימות המירביות בכלי הדם של הלב.

בקבוצה שקיבלה חלבון סויה שהוצא ממנו, ע''י מיצוי הגניסטאין, החסימות בכלי דם קטנו ב 50%. הגניסטאין זכה בפרק משלו בתחילת ספר זה. בקבוצה השלישית שקיבלה חלבון סויה שלם, כלומר עם הגניסטאין, החסימות בכלי הדם פחתו ב-90% לעומת הקופים שניזונו מחלבון חלב פרה. חד וחלק.

למרבה הצער לא ראיתי אף חולה אחר ניתוח מעקפים הופך טבעוני ועוזב את מוצרי החלב, אבל ראיתי אותם עם כדורי אספירין במינון זה או אחר. כנ"ל לגבי חולים אחרי אוטם בשריר הלב, או לפני האוטם. וזה כל כך הגיוני שאם לא יחול שינוי בתזונת החולה הקרדיאלי, החסימות שנוצרו קודם הניתוח יווצרו גם אחריו. מה שהיה הוא שיהיה, אם המזון לא ישתנה. אם הייתי שר הבריאות באחת ממדינות המערב, ולא הייתי מכיר את המידע הנזכר למעלה, הייתי נותר המום למקרא שני המשפטים הבאים:

 1. ''חלבון סויה הראה הורדת סיכון למחלת לב בסביבות 18-28%''.

כלומר ע''י שכנוע אוכלוסית ארה''ב לעבור ממוצרי חלב פרה ובשר למאכלי סויה ניתן למנוע עד 280,000 לוויות כל שנה על רקע מחלות כלי דם ולב! ועדיין לא דיברנו על התמותה מסרטן בילדים ובמבוגרים. שינוי דיאטטי שכזה יחשב משימה כמעט בלתי אפשרית היום. ''כמעט בלתי אפשרית'' כי לאוכלוסיה ולרופאים אין את המידע הזה, שאולי נכתב מדי פעם באחד ממדורי הבריאות בעיתון ובעיתונות רפואית החוקרת בנושאי תזונה ובריאות. אבל מי זוכר, ומי זוכר ליישם את ההמלצות? מי שעשוי להצטרף כבר מחר לצרכני הסויה בעקבות מידע זה הם ההיפוכונדרים שדווקא להם יש חושים מפותחים לאיתור סכנות קיימות וכן אלו, שעברו התקף לב ובני המשפחה שאוהבים אותם. מפני שבני המשפחה שלא אוהבים, ימשיכו לקנות את המוצרים שגרמו כבר להתקף לב מוצלח לפחות פעם אחת.

2. ב-26 לאוקטובר 1999 הצהיר ה-FDA (רשות המזון והתרופות האמריקאית)  כי יצרני מוצרי סויה רשאים לפרסם שלמוצרי סויה יש את היכולת להגן מפני מחלות כלי דם ולב. קבלת רשות מהרשות הקשוחה ביותר בארה''ב בנושאי מזון היא עדות כי ראשיה שוכנעו שלחלבון סויה תכונות מרשימות  במניעת מחלות לב. אותם ניתן היה לשכנע רק באמצעות עבודות מחקר שלא מותירות ספק. ראשי ה-FDA יודעים כי קנית מוצרים של סויה עלולה לפגוע בהיקף מכירות מוצרי חלב ובשר.

Given the nutrient profile and phytochemical contribution of beans, nutritionists should make a concerted effort to encourage the public to consume more beans in general and more soyfoods in particular. (Dr Messina MJ-- markm@olympus.net)

בתרגום חופשי: מידיעת ההרכב התזונתי ותרומת המרכיבים הצמחיים של העדשים, כדאי שהתזונאים יעשו מאמץ מרוכז לעודד את הציבור לצרוך יותר עדשים בכלל ומזון על בסיס סויה בפרט (ד''ר מסינה).

יש לשר הבריאות מה לעשות בקדנציה הנוכחית.

סרטן - בקווים כלליים

Nutrition is a low-cost, nontoxic, and scientifically validated adjuvant modality in the treatment of Cancer.

התזונה היא הדרך הזולה, הלא רעילה, עם אישור מדעי לטיפול בסרטן.

המילה סרטן מעוררת חלחלה כשהיא מופיעה כאבחנה הרפואית של בן המשפחה או של קרוב. הסרטן היא מילה משתקת כשזו התשובה הפתולוגית של הביופסיה שלנו, ביופסיה שנלקחה ימים קודם לכן והותירה אותנו במתח של הנידון קודם הקראת גזר הדין. זהו הפחד וחוסר האונים. למה דווקא אני, אלוהים. מאות חולי סרטן המעי הגס, שהיתה לי ה''זכות'' לאבחן את מחלתם, ולשלוח אותם למחלקות כירורגיות לניתוח, היו החומר שעזר לי להבין מעט יותר מהו הסרטן. למה לחולה יש סרטן, הייתי שואל את עצמי, חש כאילו אני, אני ולא אחר, אשם במחלתו, שהייתי הראשון לאבחן. אשם, כרופא שאמור לדעת, אך ידיעותי הממשיות על מהות הסרטן היו דלות. קראתי מאמרים רבים בנושא, מאמרים שלא הובילו לשום מקום ממשי, שלא נתנו ולו ברמז את המענה לשאלת החולה: "למה?" ובודאי לא עזרו לי כשהייתי צריך לתת הנחיות, מה לעשות, מה לאכול, לחולה ולבני משפחתו או לסתם אנשים מודאגים.

כמי שראה את אשתו הולכת ודועכת לנגד עיניו וקובר אותה בגיל 29, שנה וחצי אחרי כריתת שד הנגוע בסרטן, יש לי גם היום, אחרי שנים רבות, חשבון ארוך עם מחלה זו. האם יש מה לעשות כדי להקטין את שכיחות מחלת הסרטן? היום אין לי כל ספק שיש מה לעשות. וזה לא כל כך קשה!!

תאונות דרכים אינן קורות - הן נגרמות.

הסרטן אינו קורה - הוא נגרם.

הסיבה העיקרית למצבה הבריאותי של החברה המערבית, והישראלית, נמצא ממש מתחת לאף שלנו, בצלחת, במזון שהאמהות והנשים שלנו מניחות לפנינו, באהבה, ובלי לדעת. אלא מה? קל יותר להחליף דירה או מכונית או בעל או אשה מאשר להחליף את הרגלי התזונה. כך אומרות לי נשים רבות, מהקהל שבא לשמוע את הרצאותי בנושא זה.

ביסודן, כל מחלות הסרטן דומות. הסרטן ברוב המקרים מתחיל בתא בודד ורגיש, שהתנאים החריגים להם הוא נחשף, בעיקר מולקולות לא מוכרות או בריכוזים לא רגילים וכן קרינות מסוגים שונים, מחוללים שינויים תוך תאיים רב שלביים ובהמשך שינויים ברמה הגנטית. "מסלול מכשולים זה" הופך את התא מתא רגיל עם יכולת חלוקה מוגבלת לתא בעל יכולת חלוקה אין סופית והתנהגות א-סוציאלית בחבורה ממנה הוא צמח. להתנהגות מופרעת זו יש אלמנט נצלני, תוקפני ופולשני, שסופו הוא הסוף הידוע. במרבית המיקרים יש לחולה הנפגע רק סרטן מסוג אחד, באיבר אחד או ברקמה אחת, בטרם נשלחו הגרורות.

בסך הכל זה לא פשוט ליצור סרטן בגוף שיש בו הרבה מנגנוני שיטור. צריך להפריע כמעט על בסיס יומי (מזון?) כדי לאפשר את צמיחתו הנוחה. אני משער (וזו השערה פרטית) שהגוש הסרטני הזעיר מפריש לסביבתו גורם (ZZ-factor) המעכב צמיחת גידולים נוספים בגוף.

הסרטן מתפתח על פי הנטיה הגנטית של החולה, באיבר שיש לו חולשה יחסית, המאפשר את הופעת השינוי הממאיר הנקודתי. השותף השני לעבירה זו הוא גורם חיצוני, שאינו חלק מהגוף, והוא שותף פעיל, החיוני להופעת הסרטן. ברוב המקרים הוא חודר דרך פיו של קורבנו לעתיד. גורם חיצוני זה הוא לרוב המזון שלנו. לא, לא שכחתי את הקרינה, הרדיואקטיביות וחומרי ההדברה כגורמי הסרטן. אלא שעבורם איננו משלמים ישירות. את המזון, הגורם המסרטן, אנחנו קונים ואוכלים.

החוסן הטבעי, שהעניק לנו הטבע, ושהיה אמור להגן עלינו מפני ''סטיות'' קלות בהתנהגות ומפני "הפתעות" לא גדולות, נפגע עם הזמן, בעיקר בגלל אי ציות להוראות התזונה הבסיסיות - ראה בראשית א', כ"ט. אישית אין לי כל ספק שהטבע או האלוהים ברא אותנו לא כדי שיהיה לנו סרטן. מדי פעם אנו אומרים ''חטאנו, פשענו'' בלי להבין את המשמעות המלאה.

כשבתינוק מאובחן סרטן, לא הוגן יהיה להאשים את היצור הקטן בהופעתו. נוכל במידה רבה של סבירות ''להאשים'' את אמו. אלא שהאמא עצמה אינה יודעת מהו המזון העלול לסכן את העובר, או התרופה ה''לא חשובה וללא תופעות הלוואי'' שלקחה בזמן הריון. משרד הבריאות אינו שש לדווח על ''הרעיונות החדשים'' בדבר סיכון עובר או דיווחי נזקים ראשוניים, עד שלא הוכחו מעבר לכל ספק.

זמן ההכפלה של התא הסרטני באדם מבוגר, או פרק הזמן הדרוש לתא אחד להיות שניים, במעי הגס למשל, הוא מספר חודשים עד שנה וחצי. כלומר בין השינוי הסרטני הראשוני בתא בודד לבין הגוש הסרטני כפי שמתגלה לרופא המאבחן עשויות לחלוף הרבה מאד שנים. בעובר ובתינוק, בהם הכל צומח במהירות, הסרטן יכול להגיע לגודלו המירבי תוך חודשים. אל תשכחו שהרבה גורמי צמיחה, בזמן היותו ברחם האם וכשהוא יונק מחלבה, דוגמת IGF-1 , סובבים בדמו.

הגוף שלנו אינו אוהב ''נוכרים וזרים'' או תאים השונים מסביבתם. יש לנו מערכות לסילוקם. משהו בדומה לשירותי בטחון שתפקידם לחסום נוכחות מרכיב זר (ומסוכן???) באזור הנתון למרותם. שינוי גנטי בתא הבריא, המבשר את תחילת ההתמרה לתא סרטני, מזוהה ע''י מנגנוני התא האמורים לשמור על שלמותו, ומנגנונים אלו, לטובת הגוף כולו, מפעילים את מנגנון ה''התאבדות'' של אותו התא החריג. למי שלא יודע, קיים מנגנון עצמי המאפשר לכל תא ''להתאבד'' אם לא עמד בדרישות מוגדרות מבחינת תפקודו. ממש גישה יפנית לשלמות וליעילות.

מחד גיסא, אם שומרים היטב על תזונת הגוף, תחזוקתו ומצבו הנפשי, יש בידינו מערכת חיסון יעילה, המסוגלת בקלות יחסית לסלק את התאים בעלי הפוטנציאל הרע. מאידך גיסא, אם יוצרים תנאים לא טובים בגוף, והכוונה בעיקר ע''י מזון לא רצוי או שחיקה נפשית, חומק לו התא הסרטני ממנגנוני הגנה הלא עירניים ומתחיל להתפתח לסרטן, שיתבטא כעבור שנים. אין לי כל ספק שהחיוך והצחוק הטבעיים שלא למטרות פרנסה הם אחד מאויביו של התהליך הסרטני. הצחוק הוא יבבה צורמת באוזניו של מלאך המוות, המבריחה אותו ודוחה את ביקורו. העצבות והחשיבה השלילית הם יחידת החיזוק של התהליך הסרטני. לאחר שהמערכת הממונה זיהתה את התא העלול לסכן את הגוף (נקרא לו תא במצב טרום סרטני ) מופעל מנגנון ל''התאבדות התא''. מנגנון זה, מנגנון ההתאבדות, קיים ברוב תאי הגוף וגורם לתאים לחסל את עצמם כאשר טובת הגוף ''דורשת'' זאת.

אלא שאחד הגורמים החזקים ביותר, הפוגעים בהפעלת מנגנון ההתאבדות (apoptosis)  הוא ה-IGF-1. כלומר גם אם מנגנוני התא סיכמו על התאבדות התא שהפך סרטני,  ה-IGF-1 מהווה את "יפה הנפש" המעדיף לא לפגוע בתא הבודד, גם אם בסופו של דבר יהיה זה סופו של צבר התאים הנקרא בן האדם.

ואת מי אנו מוצאים פועל בניגוד לפעילות ה-IGF-1 ? את הגניסטאין!! אותו הפיטואסטרוגן של הסויה, שאתם כבר חייבים להכיר, פעיל ביותר כ"מחיה נפשות" ע"י עידוד התמותה, ההתאבדות, של התא סרטני. אם כבר חמק התא הסרטני מרשת הבטחון של הגוף ומתחיל ליצור את הגוש הסרטני, כמה עצוב לשמוע על יכולת ה-IGF-1  לשפר את החיות והחיוניות של התא הסרטני ועמידותו בתנאי רעב וחוסר חמצן, הנובעים מהחלוקה ה''מהירה''. זה לפחות מה שנמצא והוכח בתנאי מעבדה. ושוב, למזלנו, הגניסטאין, אותה המולקולה הקטנה המצוייה בסויה, מוצא לעצמו מספר דרכים בתוך התא הסרטני, על מנת לקלקל לו את ה"חגיגה".

אין טעם לפרט בספר זה כיצד מעודד הגניסטאין קשירת זרחן לחלבון מסוים ועל ידי כך מונע את קשירתו לחומר הגנטי של התא הסרטני, דבר המונע יצור חלבון אחר השומר על שלמות התא בתנאי לחץ. כלומר הגניסטאין עוזר לתא סרטני הנ"ל להתפגר בכבוד. ויש עוד פעילויות בהן שותף הגניסטאין ידידנו ("מחיה נפשות" כמו שאמרנו),  שתרומתן בסך הכל היא לסלק את התא הסרטני. נוסיף כי הגניסטאין פועל גם כחומר אנטי אוקסידנטי (נוגד חימצון)  מעולה בגוף, ומסוגל לבטל את פעילות הרדיקלים החופשיים, הפוגעים בתפקוד מערכות התא ומעלים את הסבירות ליצירת התא הסרטני. על מנת לצמוח ולחיות טוב דואג הגוש הסרטני ליצירת כלי דם חדשים מכלי הדם הישנים של המאחסן. בלי אספקה שוטפת של מזון (חמצן, סוכר, חומצות אמינו...) וללא יכולת סילוק חומרי ההפרשה שלו, בעזרת כלי הדם החדשים, יחשב הסרטן כמת. מה גורם הגניסטאין בשלב זה? הוא מפריע מאד ביצירת כלי דם חדשים. וזה ללא ספק מקשה מאד על הסרטן לבטא את כישוריו.

פרופ' למרטינייר חשף את חיות המעבדה שלו לגניסטאין ימים ספורים אחר הלידה, למספר ימים. קבוצת חיות אחרת נחשפה לגניסטאין סמוך להתבגרות, גם כן לזמן קצר. הכוונה במלה "חשף" הוא שהחיות קיבלו לאכול את ההורמון למספר ימים בלבד. אחר כך קיבלו החיות השונות חומר הגורם להופעת סרטן. נמצא כי בחיות שנחשפו לגניסטאין לזמן קצר שכיחות הסרטן היתה נמוכה יותר מאשר בחיות ביקורת. זו בעצם צריכה להיות המשאלה של שר הבריאות ואנשי משרדו - פחות חולי סרטן במחיר זניח. כמה הוצאות כספיות וסבל אותה הסויה עשויה לחסוך.

נוסיף ברשותכם  שתי התבטאויות של NATIONAL INSTITUTE OF HEALTH) NIH) שהוא המוסד המוביל בחקר הרפואה בארה"ב.

1. ליפני עם סרטן הערמונית יש סיכוי נמוך פי 10 לפתח גרורות מאשר לאמריקאי עם גידול דומה. זו עובדה. השאלה מהו הגורם שיכול לתרום למצב "אידאלי" יחסית של סרטן זה ביפן. מה שאנחנו יודעים היום הוא שהגניסטאין, המתגורר לו בסויה, כאשר מוסיפים אותו לתרבית של תאי סרטן, גורם למספר שינויים בתאים. אחד השינויים המעניינים הוא בקשרים שבין התאים הסרטניים. בעוד שהתאים הממאירים לא נוטים להצמד זה לזה, דבר התורם לכושרם הרב להתנתק מהגידול המקורי ולהתפזר בצורת גרורות בגוף, תוספת הגניסטאין לתרבית גורמת לתאים להצמד זה לזה.

זהו קרוב לודאי ההסבר למיעוט הגרורות מסרטן הערמונית אצל היפנים. תאים סרטניים המתקשים להפרד לא נוטים ליצירת גרורות. ה-NIH  נותן מענקי מחקר על מנת לפענח מה בדיוק עושה הגניסטאין לתאי הסרטן שמפריע להם ליצור גרורות.

את מרבית קוראי הספר ההסבר אולי מעניין, אך חשוב יותר לדעת שאכילת סויה עשויה להקטין את שכיחות הגרורות, שהיא סיבת המוות העיקרית בחולי הסרטן.

2.  ציטוט בשפת המקור NIH)1995):


 IGF-1 plays a central role  in the progression of many childhood cancers  and in the growth of tumours in breast cancer, small cell lung cancer, melanoma, and cancers of the pancreas and prostate.

או בתרגום חופשי: ל-IGF-1 תפקיד מרכזי בהתפתחות הרבה סרטנים בילדים, סרטן שד, סוג יחודי של סרטן ריאה, מלנומה וגידולי לבלב וערמונית.

וזו הצהרה מדאיגה! כל מה שנותר לנו להוכיח הוא שה-IGF-1 , הזהה באדם ובפרה, ומצוי בחלב פרה, יכול להספג מהמעי למחזור הדם של אוכלי מוצרי חלב ולשנות את ריכוזו בדם ועל פני התאים בגוף. תהליך הפיסטור עצמו מעלה את הפעילות של הורמון זה. חולדות שקיבלו IGF-1 דרך הפה צמחו מהר יותר מחולדות שלא קיבלו הורמון זה. בהמשך נמצא כי הרמה שלו בדם החולדות נמצאה גבוהה יותר אחרי מתן ההורמון.

בבני אדם בהם נבדקה השפעת צריכת חלב על העצמות במשך חודשים, התוצאה של עלית ה IGF-1 בדם בשיעור 10% היתה ממצא לוואי. יש לזכור שהרמות בדם אינן מייצגות את ריכוז גורם צמיחה זה על הקולטנים המצויים בדופן התא, ודווקא ריכוזם על הדופן היא קריטית לגבי התפתחות הסרטן.

בעבודה ראשונית שלי בחמישה נבדקים (לא לפרסום מדעי, עדיין) מצאתי כי העליה המירבית של IGF-1 בעקבות שתית ליטר חלב במשך יום אחד היתה 43%. עבודות נוספות עשויות להרחיב את המידע על השינוי בריכוז ה-IGF-1 בדם ועל הקולטנים הנמצאים על פני התאים בגוף בעקבות אכילת מוצרי חלב. יתכן ובעתיד הקרוב יגישו חולי סרטן שד, מעי גס וערמונית וכנראה גם הורים לילדים החולים בסוכרת נעורים, תלונות כנגד משרד הבריאות או מועצת החלב על אי הצגת נתונים אלו, משהו בדומה לתביעות ייצוגיות נגד יצרני הסיגריות היום ולחברות הטלפונים הסלולריים עוד עשר שנים. ימים יגידו.

התהליך הסרטני כשלעצמו אינו גזר דין מוות. בסך הכל זהו תהליך רב שלבי עם מספר צמתים במהלך התפתחות הממאירות בהם אנו יכולים לקלקל לו את התוכנית המקוריות של צמיחה, פלישה והרס, ע"י סיוע מהטבע. אני מדגיש שוב ושוב שהסרטן אינו חלק מתוכנית הטבעית אלא פועל יוצא של סטיה מהמסלול הבריא.

האונקולוגיה של הרפואה הקונבנציונלית מציעה לנו את שירותי האבחון של הגידול (לרוב באיחור),  את שיטות הקטנת הגוש הסרטני דוגמת ניתוח, הקרנה, הזרקת חומרים רעילים לגידול, חסימה של אספקת הדם שלו, חימום ביתר של הגידול, וכן את הטיפול (כך הם קוראים לו ביחידות האונקולוגיות. הטיפול) על ידי תרופות כימותרפיות שונות או ע"י הקרנה, מתוך כוונה להרוס את שארית התאים הסרטניים הסובבים בגוף וחמקו מסכין מנתחים.

  •  אין לאונקולוגיה הקונבנציונלית, ביחוד האמריקאית, המאכלסת מבנים גדולים, שיש לה מעבדות משוכללות ומקורות מימון כמעט ללא הגבלה (כגודל הפחד מהסרטן), אין לרפואת הסרטן כל תובנה או התיחסות הצהרתית לחשיבות המזון בהתפתחות הסרטן.
  • הקשר בין יצרני התרופות הכימותרפיות הציטוטוקסיות לבין חוקרי הסרטן וכותבי המאמרים בנושא הוא כל כך הדוק עד כי קשה לאונקולוג להאמין שיש עוד דרכים ל"שוחח עם הסרטן" כדי שיתפנה מרצון.
  • אין כל חשיבה של רפואה מונעת. אין !!!

היה זה מר שלמה בניזרי, שר הבריאות הטרי, שאמר לי כשהוא מזועזע, כי רק 2% מתקציבי משרדו מוקדש לרפואה מונעת. יותר הוא היה רוצה, אבל זה לא יוצא. מה שנחוץ זו מנהיגות, כבוד השר, או החלפת הסוסים המובילים, או שכולנו נשארים בבוץ הנוכחי.

אין ספק שהמטפל הטוב ביותר בסרטן הוא האדם שיצר אותו, בסיוע הגישה הטבעית, מזון וצמחי מרפא, הומיאופטיה וצחוק בשפע. את הכשלונות של האונקולוגים אנו קוברים כל שנה. אומץ ליבו של פרופ' ברנר, מנהל השירות האונקולוגי בבי"ח וולפסון, הנוקט במרפאתו הפרטית גישה שונה לחולי סרטן, ומעורר את זעם "סוכני התרופות" האונקולוגיות, מעורר כבוד והערכה, לפחות בעיני. נוח להיות מוגן ע"י אווירת העדר של האיגוד האונקולוגי. להעיז זה לא נוח, ולעיתים מסוכן.

בסוף המילניום הקודם ספר לי המנכ"ל של בית טבע קל, יבואנית מוצרי סויה, כי במחלקה האונקולוגית של תל השומר ממליצים לחולי הסרטן להפסיק לצרוך מוצרי חלב. לא האמנתי. אדון אליאס - שאלתי - אתה בטוח? תשובתו היתה חד משמעית. הרגשתי רע. הרגשתי שהספר שלפניכם, שהייתי בשלבי כתיבה ראשוניים, הופך לאוסף דפים מיותר, עוד בטרם סיימתי את כתיבתו. כי אם תל השומר ממליצה, שאר המחלקות האונקולוגיות בישראל יצטרפו לחגיגה. ואולי כל העולם האונקולוגי (כי מציון תצא...פרה?). תוך זמן קצר האגודה למלחמה בסרטן תמליץ להמנע ממאכלי חלב פרה כחלק ממבצע לאומי לצמצום מגיפת הסרטן. ללא ספק גם רופאי הילדים יצטרפו לקריאה, על מנת לצמצם את תחלואת הילדים ואת סוכרת הנעורים (על רקע חיסוניות ירודה בגלל חלבוני חלב פרה). האמת היא שלא היה קורה לי אסון. אמנם מסתיים היה מסע הדון קישוט שלי נגד חלב פרה בישראל, והייתי יכול להקדיש יותר זמן לעידוד קולונוסקופיות לביעור סרטן המעי הגס  ולהומיאופטיה, אבל אתם מכירים את התחושה כשמשנים לכם את התוכניות.

למען הוודאות התקשרתי לתל השומר, למחלקה ולמרפאה האונקולוגית. קוראים נכבדים ויקרים! לא היו דברים מעולם. אין השירות האונקולוגי ממליץ היום על כל שינוי תזונתי. אצלם עדיין החלב IN כשעבור החולים שלי הוא מזמן OUT !!!

הרגשתי שוב שהעולם מחייך ואפשר להמשיך לכתוב.

The Importance of Nutritional Support
Nutrition therapy helps to change the conditions in the body that favor tumor growth and return the cancer patient to a healthier status. More wellness in the body means less illness.

הבאתי את הציטוט הנ"ל באנגלית, כי משום מה, להרבה אנשים, דברים הכתובים בשפה זו משכנעים יותר.

התרגום: הטיפול התזונתי עוזר לשנות את התנאים בגוף שעד כה עודדו את צמיחת הגידול. השינוי התזונתי מחזיר את חולה הסרטן למצבו הבריא יותר. שיפור האיזון הגופני פירושו פחות מחלות.

מי לא מסכים? יש מתנגדים??? 

בתוספות, שבסוף הספר, צירפתי מכתב שפורסם ב 1999 בעיתון "הרפואה", בנושא סרטן המעי הגס. ה"נוסחה" המוצעת שם, לסרטן המעי, עשויה להתאים לרבות ממחלות העולם המערבי.

ובקצרה: אם ניתן לגנטיקה גרועה את הציון 3, לתזונה מזיקה 2, ולמצב נפשי רע ציון 1, על  מנת שחולה יפתח סרטן במעי הגס הוא זקוק לסה"כ 4. על פי הנוסחה הזו גם הגנטיקה הגרועה ביותר, בתנאי תזונה טובה ומצב נפשי תקין, אינה סיבה מספקת להתפתחות הסרטן.

הקטע הבא הצטרף לספר לפני סיום עריכתו:

הכלי הטיפולי העיקרי שבידי האונקולוגים הן התרופות הכימותרפיות, הפועלות כנגד תאי סרטן (ופוגעות בכל תאי הגוף). ממאמרים רבים שפורסמו לאחרונה, לגבי תאים סרטניים מסוגים שונים (תאי סרטן שד, סרטן מערכת עצבים ועוד) נמצא כי הוספת IGF-1  יחד עם התרופות נגד הסרטן, לתרבית תאים ממאירים, פגעה בכושר התרופה הכימותרפית להרוג את התא הסרטני. אומר שנית: ה-IGF-1  מפריע ל"תרופה" להרוס את התא הסרטני. וזהו ממצא מדאיג מאד מבחינתם של חולי הסרטן המקבלים כמות גדולה של התרופות הקטלניות, ומקבלים מהאחות במחלקה מוצרי חלב מלוא הטנא. עצם המחשבה כי מוצרי חלב פרה, המכילים IGF-1, עלולים להפריע לפעילות הטיפול האונקולוגי מחייבת בירור מהיר וחד משמעי.

האם יש לסויה מה להציע במקרה של הטיפול הכימותרפי?

קשה להאמין, אבל הסויה עוזרת להשמדת התאים הסרטניים בזמן הטיפול התרופתי, בעוד שה-IGF-1 מפריע, כמו שצויין בפסקה הקודמת. ה-Bowman-Birk inhibitor) BBI) הוא חלבון המצוי בסויה, ויש לו יכולת לעכב התפתחות תאים סרטניים. כאשר מוסיפים אותו יחד עם תרופה כימותרפית לתאים הממאירים, הוא מגביר את את יכולת השמדתם. גם כשלתאים הסרטניים יש עמידות כנגד התרופה, מסוגל ה-BBI להפוך את התאים לרגישים ובדרך זו לסייע לתרופה המקורית לשוב ולפעול נגדם. יש לשקול במהירות, ומתוך אחריות לעשרות אלפי חולי הסרטן המטופלים בארץ, הפסקת מתן כל מוצרי חלב לחולים האונקולוגים.

מאות המאמרים בדבר מרכיבי הסויה הרבים בעלי יכולת נוגדת סרטן מחייבים לשקול הוספת הסויה למזון חולי הסרטן. חלבון הסויה חייב להחליף את חלבון החלב והבשר באוכלוסיה המאמינה כי מניעת הסרטן ולא הטיפול בו הן המשימה הלאומית בתחילת מילניום זה.

סרטן השד

בשנת 1994 הוקמה בישראל עמותה בשם ''אחת מתשע'', כי על פי הנתונים של אז צפוי היה כי כל אשה תשיעית בישראל תחלה בסרטן בשד במשך חייה. היום, כחמש שנים לאחר הקמת העמותה, הנתונים מצביעים כי כל אשה שמינית או אפילו שביעית וחצי תהיה קרבן למגיפה הקרויה סרטן שד. המצב בעולם המערבי דומה לשלנו ומציב את בעיית סרטן השד במרכז ההתעניינות הרפואית. אבל כשמביטים מישראל מעט קדימה ובוחנים את ארצות המזרח הרחוק, מוצאים ששכיחות סרטן השד נמוכה בהרבה במקומות אלו, פי 2-8 מאשר בארצות המערב. גם תוחלת החיים של היפנית שעברה כריתת שד ארוכה משל האשה המערבית, ממש כמו ההבדל בין היפנית והאמריקאית ששוברות את פרק הירך - ראה הפרק המתאים.

תאמרו שבוודאי יש הבדל גנטי בין האוכלוסיות. ולא היא. ליפנית בארה"ב שעברה לתזונה המערבית שכיחות סרטן השד כמו לאמריקאית. הנקודה המענינת מבחינה אפידמיולוגית היא שהמהגרת מיפן שומרת על השכיחות היפנית של סרטן השד גם אם מזונה משתנה. רק זו שנולדה בארה''ב ואוכלת מלידתה כמו האמריקאית, סובלת מהשכיחות המערבית.

המחקרים החדישים בנושא סרטן השד מציינים שתי תקופות בהן ההתמרה הסרטנית בשד שכיחה (העבודה צוטטה בפרק הקודם):

  • בתקופה שלפני ואחרי הלידה.
  • בגיל ההתבגרות של הנערה.

החלוקה המהירה של התאים  בתקופות אלו עלולה בתנאים מסוימים לגרום להופעת ההתמרה בכיוון התא הסרטני הראשוני. כלומר אותה היפנית שהגיעה לארה"ב אחרי שתי התקופות הסוערות מבחינת הצמיחה (סביב הלידה או ההתבגרות) לא נוטה להצמיח סרטן זה. התינוקת היפנית שנולדה בארה"ב עוברת את התקופות הקריטיות כשהיא מוקפת בהיצע המזון המערבי המסרטן ורוכשת את שכיחות סרטן השד של חברותיה האמריקאיות.

דוגמה מעניינת הן המדינות השכנות בצפון אמריקה הדרומית, פרגוואי ואורוגוואי, הדומות באוכלוסיה ובתזונה מלבד עובדה אחת. באורוגוואי אין תעשית חלב. בפרגוואי צריכת החלב היא השלישית בגודלה בעולם. גם בשכיחות סרטן השד היא השלישית בעולם.

נתוני מועצת החלב בשנת 1999 מורים כי ישראל נמצאת במקום הראשון בעולם בצריכת גבינות מחלב פרה. בל נשכח כי כל אשה שביעית שמינית תסבול מסרטן שד. איננו שונים מפרגוואי, וחבל.

בסקר שנמשך 14 שנה וכלל 89,000 אחיות נמצא כי בנשים שצרכו מוצרי חלב דלי שומן שכיחות סרטן השד היתה הגבוהה ביותר. הממצא עשוי לעניין נשים המתעקשות להוריד משקל עם מוצרי חלב דלי שומן. להזכירכן שד''ר גולדברג המליץ על מוצרי סויה כחלק מהנסיון לרזות (ראו בפרק על מחלות לב וכלי דם).

באוסטרליה בדקו את ריכוז הפיטואסטרוגנים (ההורמונים הצמחיים) בשתן של חולות סרטן ונשים בריאות. בקבוצה של הנשים עם ריכוז נמוך של הפיטואסטרוגנים, הסבירות לסרטן שד הייתה הגבוהה ביותר. אלו הן הנשים שהמעיטו באכילה צמחונית. ככל שעלה ריכוז ההורמונים הצמחיים בשתן, ירדה שכיחות סרטן שד.

לסיכום - אם שאיפת האשה הישראלית, והמערבית בכלל, להקטין את שכיחות סרטן השד העכשוית, ולהידמות לנשות מזרח אסיה מבחינה זו, חייבות הן להפרד לשלום, על אף הקשיים והערגה הריגשית, מאותם מוצרים הקשורים לסרטן שד, וממלאים את המקרר הביתי. ועל פי המחקר בחיות, חשוב להמנע ממתן מוצרי חלב לנשים בהריון ואחר הלידה, וכן בגיל ההתבגרות.

המלצתי היא לא להכניס מוצרי חלב למקרר. לא אוכלים מה שאין.

סרטן השחלה

בהשוואת אוכלוסיות נשים השותות כוס חלב ליום לבין נשים שלא שותות כלל נמצא כי בשותות החלב שכיחות סרטן השחלות גבוה פי 3.1 !

בעבודת מחקר שפורסמה כבר ב-1989 נמצא כי סרטן השחלות שכיח בנשים שצרכו יותר מוצרי חלב, ביחוד יוגורט.

מאמר נוסף מ-1998 בדק ב-800 נשים עם סרטן שחלה וב-800 נשים בריאות את האפשרות שהגאלקטוז שבחלב הוא הגורם לסרטן. מסקנתם היא שכנראה שהקשר בין סרטן השחלה לבין צריכת החלב אינה קשורה לגאלקטוז אלא לשומן של החלב.

בין אם הנחה זו או האחרת נכונה, אין החוקרים מטילים ספק בקשר הסטטיסטי בין חלב פרה לסרטן זה. זה נכון שאין סרטן השחלות אירוע שכיח, אך הוא סרטן רע.

תקוותי בתחילת מילניום זה אינה שלא יהיו כלל חולות סרטן שחלה, אבל אם ניתן, על ידי הימנעות מאכילת מוצרי חלב פרה להוריד את שכיחות סרטן זה,  מי עלול להתנגד???

סרטן הערמונית

הערמונית היא בלוטה המפרישה את נוזל הזרע. היא ''חובקת'' את צינור השתן ונוטה לצמוח אצל הגבר המערבי המבוגר עד כדי הפרעה בהטלת השתן. הזיהום בדרכי השתן ועצירת השתן של המבוגרים נגרמים על ידי הערמונית המוגדלת. העניין שלנו בפרק זה אינו בהגדלת הבלוטה אלא בסרטן הערמונית.

שכיחות סרטן זה נמצאת בעליה בעולם המערבי ובארה''ב אובחנו ב-1999 179,000 מקרים חדשים! כדי לסבר את האוזן, מספר זה גבוה ב40,000 ממספר חולי סרטן המעי הגס המתגלים כל שנה בארץ זו.

מה הקשר של IGF-1 והגניסטאין לסרטן הערמונית?

בתרבית של תאי סרטן ערמונית תוספת IGF-1 משפרת את חיות התאים הממאירים ולא נותנת להם למות. אותו ההורמון גם מפריע ל''תרופות'' הכימותרפיות לבצע את ההרג המקווה בתאי הסרטן. בסקר שבדק רמות IGF-1 באוכלוסיה הכללית, נמצא כי בגברים עם ערכי IGF-1 גבוהים סבירות סרטן הערמונית היא פי 4 מאשר בגברים עם ערכים נמוכים, וכאשר בודקים את הנתונים לגבי גברים מעל גיל שישים, שכיחות הסרטן היא פי 7.9 !!! הסקר נעשה מספר שנים קודם אבחון הסרטן, כלומר רמות גבוהות בדם הן הסימן הטוב ביותר היום לסרטן ערמונית בעתיד. את רמות ה-IGF-1 ניתן להוריד בחיות ניסוי ע"י הקטנת כמות המזון. לגבי שינוי רמות הורמון זה בבני האדם לא נערכו ניסויים דומים עדיין.

בעבודת מעקב של כ-20 שנה ב-12,000 גברים מבוגרים בארה''ב נמצא כי צריכת כוס אחת של חלב סויה ליום מורידה את שכיחות סרטן הערמונית ב 70%. בארה"ב זה עשוי לחסוך 129,000 חולי סרטן ערמונית, כל שנה. זו עשויה להיות פגיעה בחלק מהמתפרנסים מחולים אלו בבתי חולים. גם למפעלים המייצרים את התרופות ''המתאימות'' תהיה ירידת הכנסות.

צלחת דגני בקר+חלב סויה כנגד סרטן ערמונית. הדוגמה הטובה ביותר לרפואה מונעת. חלב סויה, הטרי או העמיד, ומוצריהם, עלולים להחשב ל''אויב'' הרפואה המערבית, הבנויה על החולי.

יכולת הסויה להפריע לסרטן להתפתח ולשלוח גרורות ידועה מנסיונות רבים בחיות ניסוי ומסקרים אפידמיולוגים. השכיחות הנמוכה של גרורות סרטן הערמונית ביפנים היא תמיכה להנחה בדבר פעילות נוגדת סרטן של הסויה.

גידולים אחרים

סקרים אפידמיולוגיים בדקו את אפשרות הקשר בין חלב פרה לבין גידולים נוספים.

בהשואת 200 חולי סרטן אשך לעומת אוכלוסיה בריאה נמצא כי החולים שתו חלב פרה בכמות גדולה (סטטיסטית) מאשר הבריאים.

באנשים ששתו שתי כוסות חלב ליום, בהשואה לאלו ששתו פחות מכוס אחת, שכיחות גידולים ממקור בלוטות לימפה היתה גבוהה פי 3.4!! (סקר בנורבגיה).

בהשוואת חולי סרטן לאוכלוסיה בריאה נמצאה שכיחות גבוהה של צריכת חלב לעומת הימנעות מחלב, בהתאמה. צריכת חלב לעומת הימנעות מעלה את שכיחות סרטן המעי הגס, הריאה, כיס השתן, השד וצוואר הרחם.

לסיכום ניתן לציין כי מאמרים שונים מציינים את הקשר בין צריכת חלב פרה לבין סרטנים שונים. מדי פעם נעשה מאמץ לבודד ולאתר בחלב פרה חומר כלשהו המסוגל להפריע לתאים הסרטניים. קשה להאמין שבין אלפי המולקולות השונות הנמצאות בחלב לא תמצא אחת עם התכונות הדרושות למועצת החלב. בסך המאמרים האפידמיולוגים אין אחד המראה ירידה בשכיחות סרטן כלשהו בעקבות צריכת חלב.

קטע מענין מכינוס של אונקולוגים ורופאים כלליים על סרטן ותזונה(1998):

Since 1971 when the war was declared on cancer, there were 337,000  deaths; now in 1998 there are well over 560,000 deaths. One cancer has gone up dramatically, lung cancer, no surprise. One cancer survivorship has come down, stomach cancer. With the advent of refrigeration in the 20's and 30's, less food additives, less stomach cancer.
This data is published every year by the American Cancer Society. They obtain the data from the National Cancer Institute. The key is that all these other survival curves are horizontal, which means that there's been no significant progress in the treatment of most cancers. It means a woman today who gets breast cancer will live as long as a woman who got it in 1930 - despite radioactive materials, despite combination chemotherapies in the 60's, despite immunotherapies in the 70's - essentially no difference in survivorship since 1930.

בתרגום חופשי: מאז 1971, כשהוכרזה מלחמה כנגד הסרטן, היו 337,000 פטירות ממחלת הסרטן. כעת ב-1998 יש מעל 560,000. סרטן הריאה עלה ואין זה פלא. תמותה מסרטן הקיבה ירדה בגלל המצאת המקרר והפחתת הצורך בחומרי שימור.

התמותה מסרטנים אחרים לפי דיווחי המכון הלאומי לסרטן בארה"ב היא ללא שינוי. משמעות הדבר שלאשה עם סרטן השד היום סיכויי הישרדות נותרו כמו ב-1930. למרות הטיפול הרדיואקטיבי, למרות הכימותרפיה המשולבת בשנות ה-60, למרות האימונותרפיה של שנות ה-70, לא ניתן להצביע על שיפור.

עבודת מחקר מדנמרק שהציגו ד"ר גוצש וד"ר אולסן לאחרונה מראה כי השיטה הכי טובה לבדיקת השד בימינו, הממוגרפיה, לא שיפרה את התמותה מסרטן השד.

עסק חסר תועלת??

הנתונים לגבי מצב סרטן השד עגומים. העובדות ביחס לסרטן המעי הגס קשות לא פחות. למרות שלשירות הרפואי יש היום אמצעי אבחון מעולים לזהוי סרטן המעי הגס, הקולונוסקופ וחוקן בריום, לא חל כל שינוי באבחון מוקדם של סרטן זה. למרות שכלים חדישים אלו היו עשויים להפוך את סרטן המעי הגס המגיע לחדר הניתוח לאירוע נדיר, אוכלוסיית חולי סרטן המעי היום אינה שונה מזו של שנת 1936, עת פירסם ד"ר דיוק את ממצאיו הראשוניים באנגליה.

אין ספק ששימוש לא נבון בכלים אלו, על ידי אלו הקובעים את מדיניות ניצול האמצעים הקיימים, יוצרת את התמונה העגומה מבחינת סרטן המעי הגס. לצערי, כמומחה בשטח סרטן המעי הגס, אני מכיר היטב את המצב הקיים. צר לי על אלו שאני נאלץ לשלוח באיחור רב לחדר הניתוח ואחר כך לטיפול אונקולוגי.

"עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו" הסבל והבכי.

Almost the end

את החומר שאני כותב והעשוי להיות לשימוש ציבורי אני נוהג להעביר לחברים נבונים, שיתקנו מה שצריך ויחוו דעה. אמר לי אחד מאותם בוחני דבר שהוא חושב שהציבור ירצה לדעת עוד. ''חסר לך בספר קצת ''בשר'' לקוראים'', הוא אמר , '' אין פה מספיק חומר מעניין''.

ואני חשבתי לתומי שהנתונים שהבאתי מספיקים להדאיג שלושה אבות, ארבע אמהות ועוד הרבה אחרים, הדואגים לבריאותם וממשיכים לתחוב כפית מלאה במעדן חלב פרה לפה - שלהם או של התינוק.

נענתי להמלצתו. והרי עוד מספר נתונים מדוע המרחיק פיו ממוצרי חלב שומר על גופו ובני מעיו. ועל החיים בכלל.

על החיים בכלל

עובדה הידועה לחוקרים בשטח הארכת החיים, כי חולדות שקצצו 40% ממזונן, חיו 30% מעל הזמן הצפוי. תוצאות דומות התקבלו בכל חיות הניסוי. פחות אוכל.... יותר חיים !!! הצהרה זו כמובן אינה מתאימה לאוכלוסיות בארצות עניות. אם נבין שבתוספת החיים שקיבלו החולדות הן המשיכו להתרוצץ בכלוב ולא בילו אצל הרופא, או בחדרי מיון, במחלקות פנימיות או כירורגיות או בטיפול נמרץ, ולא נזקקו לתרופות נוספות שלא נכללו בסל הבריאות, אנחנו עשויים ע''י הסברה נכונה במשך שנים ספורות ליצור אוכלוסיה בריאה יותר ותלותית פחות בשירותי הבריאות.

אנסה לעשות את ההצהרה ''פחות אוכל, יותר חיים'' למובנת יותר, בצורה הקלה ביותר. כשהגוף עוסק בפירוק המזון למרכיביו ובבנית החלבונים, השומנים וכדומה, נוצרים הרדיקלים החופשיים, שניתן להגדירם כרסיסים של תהליך היצור. יותר מזון בקיבה, יותר רדיקלים חופשיים. פשוט. אלא שהרדיקלים החופשיים, הנמצאים בתוך התא החי, הם חלקיקים טעונים, ''שובבים'', הנוטים להזיק למבנה התא. הם יכולים לפגוע גם בחומר הגנטי ואז זה באמת לא נעים.

מכיון שאלוהים צפה שיהיו רדיקלים חופשיים כבר לפני המון זמן (אני משתדל לא לציין מתי כי יש ויכוח בין היהודים) הוא יצר את האנטי אוקסידנטים (נוגדי חימצון) המבטלים את הנזקים הצפוים. הוא אפילו הוסיף מנגנונים לתיקון של מה שכבר נפגע. גם בפירות ובירקות (ובסויה) הוא הכניס הרבה אנטיאוקסידנטים. אבל אפילו הוא לא תיאר לעצמו שהאדם ''יברא'' את המקרר והעזר כנגדו תמלא אותו עד בלי די.

וכך, כשאנו מורידים את כמות המזון הנכנס אל פינו, גם רמת ה-IGF-1  בדם יורדת. ה IGF-1 הוא אחד הגורמים לפעילות התא, ולהכפלתו. חזרת ההורמון לרמות הטבעיות, הרצויות, ולא לרמות הגבוהות, הנגרמות ע"י עודפי מזון, מונעת את שחיקת הגוף והארכת החיים. וגם את שכיחות הסרטן.

הגניסטאין, הידיד המצוי בסויה, משמש כאחד החומרים האנטי-אוקסידנטים המעולים, תכונה שיכולה להסביר מדוע היפנית עם פרק ירך שבור או סרטן שד חיה טוב יותר מחברתה האמריקאית. הסויה עוזרת לנו להיות אנו עצמנו.

עבריינות ותזונה

לתשומת ליבו של השר לביטחון האישי שלנו:

ב-1978 בדקו מספר חוקרים, קרימינולוגים וביוכימאי מאוניברסיטת וושינגטון את התזונה של 30 עבריינים עם ותק תוקפני והשוו את את הנתונים עם נערים בעלי הפרעות התנהגות מבית הספר בסביבה. איזו חבורה! לאחר השוואות קפדניות נמצא כי רק כמות החלב שצרכו שתי הקבוצות יכול להיות המבדיל בין הנער השפוט לבין הנער שעדיין אינו ממש פורע חוק. המסוכנים יותר צרכו פי 2 חלב פרה מאשר בעלי התנהגות מופרעת.

פרופ' ראפ, מומחה ברפואת ילדים, מצא רגישות לחלב בארבעה מתוך 5 ילדים היפראקטיביים. ארבעה אלו הגיבו טוב להפסקת חלב ובילד הנוסף , ללא הרגישות המוכחת, נמצא שיפור בינוני. קבוצה אחרת בדקה עבריינים מבחינת מצב בריאותי מאז הלידה ומצאה כי ל-90% מהם היו ממצאים המתאימים לרגישות לחלב. קבוצה נוספת מצאה סימנים קליניים ומעבדתיים לאלרגיה לחלבוני חלב ב-88% מהעבריינים שהם בדקו.

ביוכימאים משערים כי בעיות ההתנהגות מקורן באי יכולת נערים עבריינים לפרק את החלבונים הקצרים של החלב  (אופיאטים) והם הם המעוותים את קליטת המציאות, בדומה למסוממים.

אין ספק שיש עוד אירועים בעברם של הנערים היוצרים את העבריין, אבל את העבר אי אפשר לשנות. את התזונה ניתן לשנות, בשיתוף פעולה עם העבריין.

ציסטות בכליות ותזונה

ציסטות בכליות הן ממצא שכיח באוכלוסיה מערבית מבוגרת. הציסטה היא צינורית שתן שנסתמה והפכה עם הזמן לשלפוחית גדולה בתוך הכליה. בבדיקת אולטרה-סאונד של הבטן מוצאים אותן בקלות. לרוב הן ללא תלונות, אם כי יכולות הן לפגוע בתפקוד כליות. אין ספק שהופעת הציסטות היא עדות ליכולת גנטית סמויה הבאה לידי ביטוי בנוכחות תזונה לא מתאימה לנו, כפי שניתן ללמוד מעכברים.

בעכברים עם נטיה גנטית לפתח ציסטות בכליות, נבדקה השפעת סוג החלבון על גודל הציסטות. לעכברים בגיל 60 יום ניתנה דיאטה של 15% חלבון, ממקור חלב פרה או חלבון סויה. בשתי הקבוצות נמצאו ציסטות כעבור 90 יום. מתן חלבון סויה הקטין את גודל הכליות והציסטות ב 25%. גם בצקתיות הכליות, שמבטאת את כמות המים שנאגרה בכליה, פחתה ב-38% בעכברים שניזונו מחלבון סויה.

בניסוי אחר נבדק האם תוספת גניסטאין בכמות גבוהה לחלבון חלב פרה עשויה להקטין גם כן את גודל הציסטות. התוצאות הראו שלגניסטאין אין יכולת לשפר את מצב הכליות. רק לסויה השלמה היכולת לעכב את הפגיעה הכלייתית. כאשר הקטינו את כמות החלבון שקיבל העכבר, גם אז הציסטות היו קטנות יותר. פחות חלבון - יותר בריאות. זוכרים?

המסקנות לגבי המלצות התזוניות שלנו, המוצגות לאורך כל הספר הזה:

  • פחות חלבון.
  • ללא מוצרי חלב פרה.
  • חלבון סויה כאחד ממקורות החלבון העיקריים.

כדאי לציין כי העכברים של ניסוי הציסטות ניזונו עד גיל 60 יום מחלבון חלב פרה. מעניין מה היה קורה לציסטות אם מהלידה, או אף בהיותם ברחם, היה חלבון הסויה החלבון העיקרי במזונם של העכברים.

מחלות כבד ותזונה

בעבודות מחקר בחולים שסבלו ממחלת כבד כרונית, ושפורסמו ברוסיה, נמצא שיפור בתפקוד הכבד ובמצב החולים כאשר החליפו את החלבון מעולם החי לחלבון סויה.

 

מאמרים רבים מדגישים את חשיבות התזונה, הדלק האנושי, בהשפעתה על תפקוד הגוף ואיבריו. במחלה, כמו בחתונה, יש לרוב שניים. החולה וסביבתו החיצונית. את החולה אי אפשר להחליף. יש ביכולתנו להשפיע על מהלך המחלה, כמו על שמירת הבריאות, על ידי שינוי הגורמים החיצוניים, בעיקר על ידי שינוי המזון.

 

מוטב לו לרופא לנסות קודם שינוי דיאטטי, כגון סילוק מוצרי חלב פרה והחלפתם בחלבון מן הצומח, קודם שהוא רושם תרופות זולות או יקרות, עם מעט או הרבה תופעות לוואי, עד כדי סיכון חיי החולה.

 

חייבים לקחת לתשומת לבנו את המלצתו של הרמב"ם, שכתב לפני כ-800 שנה:

''וכן צוו הרופאים לכל רופא כי הוא, אם יוכל להנהיג החולי בשעור המזון לבד, לא ינהיג אותו ברפואה''.

אלומיניום וחלב פרה

האדם נהנה מהשימוש באלומיניום, אבל לא כשמתכת זו שוקעת באיברי גופו. כיום, כשידועה רעילותו, נעשים מאמצים להקטין את הכמות המסתננת לתוך המזון שלנו בתהליכי ייצורו.

האלומיניום שבמזון נספג ושוקע ברקמות הגוף. בחולדות שלפני הבגרות, בשלבי הצמיחה, נמצא כי תוספת אלומיניום למזונן מעכב את התפתחותן. בחולדות שהוסיפו לתזונתן גם לקטוז (הסוכר המצוי בחלב) נמצאה עליית אלומיניום במוח, בלב ובשרירים עד 100% מעל הרמה שנמצאה בחולדות שלא קיבלו לקטוז יחד עם האלומיניום.

אין לנו עדיין נתונים על ריכוז האלומיניום באבקות החלב בישראל, אך הנתונים מארצות אחרות מצביעים על ריכוזים גבוהים מאד ביחס למצוי בחלב אם. שילוב ריכוז אלומיניום גבוה יחד עם הלקטוז הנמצא באבקות חלב פרה (ואינו נמצא בחלב סויה), מעלים את האפשרות לקליטת המתכת בכמות גדולה ברקמת המוח והלב של התינוק, כמו בחולדות הצעירות.

סוף דבר

איני יודע אם הספר שכתבתי קריא או מעניין. איני יודע אם הצלחתי להבהיר את שאני רואה בבהירות. איני יודע אם בעקבות הקריאה תבינו מה חשים מאות החולים שלי שבמקרר שלהם כבר אין מוצרי חלב פרה. איני יודע אם הצלחתי לשכנע רבים מכם, כי לשכנע מעטים זאת לא חכמה.

החלום שלי, ובו בתי החולים קטנים יותר, רופאי חדר מיון מתפללים שיבואו קצת חולים, ורופאי מרפאות יושבים וקוראים ספרות יפה בהמתנה לחולים, או עושים תרגילי טאי צ'י, הוא לא ממש חלום. הוא יכול להיות מציאות ממשית, לא בגלל הרופאים ולא בעקבות פיענוח הצופן הגנטי. זו תהיה המציאות אם ישתנו הרגלי הקניה שלנו. כי אי אפשר להגיש לבני המשפחה ארוחה הכוללת מה שלא קנינו.

אם תבינו כמוני שמוצרי חלב הם אחד המצרכים הכי גרועים בתזונה שלנו (יש עוד ''מרעים'' לחלב)  והסויה למרביתנו היא ידידה, חלק מאותו החלום נמצא כבר כאן.

''ונשמרתם מאד לנפשותיכם''....

ספרות רפואית - מקורות

חלב פרה וחסר דם בתינוקות 

Pediatr 1990;116:11-18---- Ziegler EE et al

Cow milk feeding in infancy: further observations on blood loss from the gastrointestinal tract.

Am J Clin Nutr 1989;49:546-552- Hurrell RF et al

Iron absorption in humans as influenced by bovine milk proteins. 

רגישות לחלב פרה  

Ann Allergy 1988;61:323-327 -- Wilson NW et al

Allergy to cow's milk in the first year of life and its prevention.

J Investig Allergol Clin Immunol 1993;3:100-102 Botey J et al

Alternative milk formulas in allergies to proteins in cow's milk.

J Nutr Sci Vitaminol) 1997;43:397-411 - Fukushima Y et al

Preventive effect of whey hydrolysate formulas for mothers and infants against allergy development in infants for the first 2 years. 

חסר לקטאז 

BMJ 1998;316:1563-9 

Effectiveness of treatments for infantile colic: systematic review 

סכרת נעורים 

 Ann Med 1991;23):447-452--- Martin JM et al

Milk proteins in the etiology of insulin-dependent diabetes mellitus (IDDM).

N Engl J Med 1992;327:302-307-- Karjalainen J et al

A bovine albumin peptide as a possible trigger of insulin-dependent diabetes mellitus.

Diabetologia 1994;37:381-387----- Virtanen SM et al

Diet, cow''s milk protein antibodies and the risk of IDDM in Finnish children. Childhood Diabetes in Finland Study Group.

Acta Paediatr 1993;82:1012-1016--- Maeda S

The concentration of bovine IgG in human breast milk measured using different methods.

Diabetes 1994;43:843-850--- Leslie RD, Elliott RB

Early environmental events as a cause of IDDM. Evidence and implications. 

Diabetes 1999;48:1389-94--- Vaarala O et al

Cow''s milk formula feeding induces primary immunization to insulin in infants at genetic risk for type 1 diabetes.

Diabet Med 1998;15:730-8-- Virtanen SM et al

Cow''s milk consumption, disease-associated autoantibodies and type 1 diabetes mellitus: a follow-up study in siblings of diabetic children. Childhood Diabetes in Finland Study Group.

Diabetes Care 1996;19:1364-1369 - van Beresteijn EC, Meijer RJ

Detection by competitive enzyme-linked immunosorbent assay of a bovine serum albumin peptide (ABBOS) in infant formulas based on hydrolyzed cow''s milk protein.

J Food Prot 1998;61:1007-1012 -- Alting AC.

Selective hydrolysis of milk proteins to facilitate the elimination of the ABBOS epitope of bovine serum albumin and other immunoreactive epitopes.

Scand J Immunol 1994;40:623-628- Cheung R et al.

T cells from children with IDDM are sensitized to bovine serum albumin.

Lancet 1996 ;348:926-928--- Cavallo MG et al.

Cell-mediated immune response to beta casein in recent-onset insulin-dependent diabetes: implications for disease pathogenesis.

Arch Dis Child 1997;77:384-385- Gibbon C et al.

Early infection and subsequent insulin dependent diabetes.

J Pediatr 1990;116:862-867 -- Bishop JM et al.

Natural history of cow milk allergy: clinical outcome.

Allergy Proc 1993;14:181-186-- Bruno G et al.

Prevention of atopic diseases in high risk babies (long-term follow-up).

Acta Paediatr Scand 1984;73:40-48-- Kohler L et al.

Food intake and growth of infants between six and twenty-six weeks of age on breast milk, cow''s milk formula, or soy formula 

אלרגיה לחלב פרה ורפלוקס קיבתי-ושטי 

  J Pediatr Gastroenterol Nutr 2000;30 Suppl:S36-44--Cavataio F et al

Milk-induced reflux in infants less than one year of age  

הבריחה הגדולה - בריחת הסידן 

Am J Public Health 1997;87:992-7--- Feskanich D et al

Milk, dietary calcium, and bone fractures in women: a 12-year prospective study.

am j clin nutr 1993:58;537-42-----metz ja et al  intake of calcium,phosphorous, and protein, and physical-activity level are related to radial bone mass in young adult women.

am j clin nutr 1993:58;398-406-hu j-f et al

dietary intakes and urinary excretion of calcium and acids:a cross-sectionalstudy of women in china.

Am J Clin Nutr 1998;67:438-44-- Itoh R et al.

Dietary protein intake and urinary excretion of calcium: a cross-sectional study in a healthy Japanese population.

Psychol Rep 1999;85:423-30-- Turner LW et al 

Dairy-product intake and hip fracture among older women: issues for health behavior.

Osteoporos Int 1993;3 Suppl 1:10-5-- Kanis JA

The incidence of hip fracture in Europe.

Proc Soc Exp Biol Med 1992;200:149-52 -- Fujita T, Fukase M

Comparison of osteoporosis and calcium intake between Japan and the United States.

J Nutr Sci Vitaminol (Tokyo) 1994;40:201-11

Evaluation of the effect of soybean milk and soybean milk peptide on bone metabolism in the rat model with ovariectomized osteoporosis.

Omi N, Aoi S, Murata K, Ezawa I

Eur J Clin Nutr 1993;47:617-22-- Stracke H et al

Osteoporosis and bone metabolic parameters in dependence upon calcium intake through milk and milk products.

Am J Clin Nutr 1989;49:527-33-- Lewis NM et al

Calcium supplements and milk: effects on acid-base balance and on retention of calcium, magnesium, and phosphorus.

Am J Public Health 1997;87:992-7-- Feskanich D et al

Milk, dietary calcium, and bone fractures in women: a 12-year prospective study.

Am J Clin Nutr 1998;67:438-44-- Itoh R et al

Dietary protein intake and urinary excretion of calcium: a cross-sectional study in a healthy Japanese population.

J Nutr Sci Vitaminol (Tokyo) 1990;36:559-- Funaba M  et al

Effects of a high protein diet on bone formation and calcium metabolism in rats.

J Gerontol 1981;36:14-9-- Licata AA et al

Acute effects of dietary protein on calcium metabolism in patients with osteoporosis. 

קטרקט  

Invest Ophthalmol Vis Sci 1994;35:804-10- Mackic JB et al Galactose-induced cataract formation in guinea pigs: morphologic changes and accumulation of galactitol.   Ophthalmic Res 1999;31:321-31-----   Ohta Y et al Cataract development in 12-month-old rats fed a 25% galactose diet and its relation to osmotic stress and oxidative damage.   J Nutr 1993;123:1370-1376.    Birlouez-Aragon I  et al.   Disturbed galactose metabolism in elderly and diabetic humans is associated with cataract formation.   J Am Coll Nutr 1991;10:79-86--- Couet C, Jan P, Debry G Lactose and cataract in humans: a review.   Lancet 1984;1(8373):355-7 ---- Rinaldi E et al. High frequency of lactose absorbers among adults with idiopathic senile and presenile cataract in a population with a high prevalence of primary adult lactose malabsorption. 

מחלות כלי דם ולב 

Circ Res 1999 Nov 26;85(11):1040-5-- Nichols TC et al Reduction in atherosclerotic lesion size in pigs by alphaVbeta3 inhibitors is associated with inhibition of insulin-like growth factor-I-mediated signaling.   Circ Res 2000 Feb 4;86(2):125-130-- Bayes-Genis A et al. The Insulin-Like Growth Factor Axis : A Review of Atherosclerosis and Restenosis.

J Am Diet Assoc 1991;91:828-35---- Young VR
Soy protein in relation to human protein and amino acid nutrition.

N Engl J Med 1995;333:276-82--- Anderson JW et al Meta-analysis of the effects of soy protein intake on serum lipids.

J Nutr 1982;112:810-7 -- Terpstra AH et al. The hypocholesterolemic effect of dietary soy protein in rats.

J Nutr 1995;125(3 Suppl):675S-678S----goldberg ac
Perspectives on soy protein as a nonpharmacological approach for lowering cholesterol.

Arterioscler Thromb Vasc Biol 1997;17:2524-31--- Anthony MS
Soy protein versus soy phytoestrogens in the prevention of diet-induced coronary artery atherosclerosis of male cynomolgus monkeys.

Vopr Pitan 1999;68(4):27-31 -- Pogozheva AV et al. [Effects of antiatherosclerosis diet including soy protein on the dynamics of clinical, biochemical and immunologic indicators in patients with ischemic heart disease and hypertension].   Vopr Pitan 1987 Jul-Aug;(4):16-21 Meshcheriakova VA et al  [The role of soy protein in the diet therapy of patients with ischemic heart disease].   Altern Med Rev 1998;3:281-94--- Grant WB Milk and other dietary influences on coronary heart disease.   Med Hypotheses 1988;25:99-101---- Strain JJ Milk consumption, lactose and copper in the aetiology of ischaemic heart disease. 

סרטן השחלה 

cancer-causes-control-1998;9(6);637

Milk Consumption, Galactose Metabolism and ovarain Cancer in Australia. 

גידולים אחרים 

 PROC. AMER. ASSOC. CANCER RES. 40, 1999. Balabhadrapathruni, S et al
Genistein induces apoptosis and biphasic changes in cyclin B1 in MDA-MB-468 breast cancer cells.

Breast Cancer Res Treat 1999:56:1-10--- Gooch JL et al.
Insulin-like growth factor (IGF)-I rescues breast cancer cells from chemotherapy-induced cell death--proliferative and anti-apoptotic effects.

Cancer Causes Control 1998 ;9:553-7--- Jacobsen BK et al.
Does high soy milk intake reduce prostate cancer incidence? TheAdventist Health Study

Am J Epidemiol 1990;132:871-6---- Mettlin CJ, Piver MS.
A case-control study of milk-drinking and ovarian cancer risk

Cancer-Causes-Control-1998 ;9:637
Milk consumption, galactose metabolism and ovarian cancer in Australia

lancet 1989;2:662 

Cancer Res 1997;57:2687-93-- Dunn SE et al  Insulin-like growth factor 1 (IGF-1) alters drug sensitivity of HBL100 human breast cancer cells by inhibition of apoptosis induced by diverse anticancer drugs.   J Cell Physiol 2000 Jan;182(1):24-32-- Van Golen CM  Insulin-like growth factor I is the key growth factor in serum that protects neuroblastoma cells from hyperosmotic-induced apoptosis.   Horm Res 1999;51 Suppl S3:34-41-- Giovannucci EInsulin-Like Growth Factor-I and Binding Protein-3 and Risk of Cancer.   Nutr Cancer 1998;31(1):8-17-- Wan XS et al Growth inhibition and cytotoxicity induced by Bowman-Birk inhibitor concentrate in cisplatin-resistant human ovarian cancer cells 

אלומיניום וחלב פרה 

J Environ Sci Health [B] 1986;21:191-205- Anthony J et al. Absorption, deposition and distribution of dietary aluminium in immature rats: effects of dietary vitamin D3 and food-borne chelating agent.   J Gerontol A Biol Sci Med Sci 1999 ;54:B521-38-- Sonntag WE et al. Pleiotropic effects of growth hormone and insulin-like growth factor (IGF)-1 on biological aging: inferences from moderate caloric-restricted animals.   j orthom  psychiatry 1979;8:149-157+222-226.-Schauss a. et al. critical analysis of the diet of chronic juvenile offenders. part 1+2.    Am J Kidney Dis 1998 ;31:55-61-- Tomobe K  et al. Effect of dietary soy protein and genistein on disease progression in mice with polycystic kidney disease.

Dr-Avni2

על המחבר - ד"ר אריה אבני

ד"ר אריה אבני נולד 3 שנים אחרי שחרור מחנה אוושויץ, מקום בו חיה אימו בסוף המלחמה הגדולה. הוא חזר לארצו בגיל תשע והתאקלם בבאר שבע. את לימודי הרפואה סיים בבירת ישראל ואת ההתמחות בכירורגיה כללית בבירת הנגב. בשנת 89' סיים את לימודי ההומיאופטיה הקלאסית באוניברסיטת בר-אילן.

כבן מזל דלי יש לו חלום - עם ישראל פחות חולה. מבין פירושי הפשט והדרש של המשפט העממי "אכלת אותה", הוא התרכז בפירוש השני כבסיס לכתיבת ספר זה.

ד"ר אבני משוכנע שמחלות כרוניות, וביניהן הסרטן הן מחלות תרבות האכילה. בסקירה מקיפה בספר הוא מנסה להסביר ולהבהיר לקורא הנבון מה פירוש "אכלת אותה" לגבי המחר אם אותו הקורא אוכל מוצרי חלב היום.

לצורך האיזון הטיבעי, ולמען הסר דאגה מליבות הקוראים, ממליץ ד"ר אבני להחליף את תכולת המקרר במוצרי סויה במקום המזון שהוא נמנע מלהזכירו שוב בשמו.

הקליניקה של ד"ר אבני ממוקמת בישוב קציר, והוא עוזר למטופליו בעזרת תזונה, צמחי מרפא ותרופות הומיאופתיות במגוון בעיות כגון: סכרת, יתר לחץ דם וכולסטרול, בעיות במערכת העיכול, סרטן, הפרעות קשב, טראומות נפשיות ועוד.

פרטים נוספים:

  • טלפון: 077-4455005
  • אימייל: aravni@netvision.net.il
  • אתר: www.avni-med.com

  • לשתף זה כיף!
    > לשיחת ייעוץ
    > שלח SMS