מבוא לבריאות טבעית

האם המונח "בריאות" הוא כה אינטואיטיבי וברור מאליו עד שאין לו הגדרה ברורה ומדויקת? על מה אנחנו חושבים כשאנחנו חושבים על בריאות?
חיפוש המילה "בריאות" ב-Google מניב תוצאות של אנשים מחייכים, מטיילים על שפת הים, ילדים משחקים וצוחקים ולא מעט שחקנים צחורי שיניים בחלוק לבן המחזיקים בידם סטטוסקופ, מזרק, תפוח או שילוב של שלושת האלמנטים הנ"ל. מסתבר שאנו נוטים לחשוב על "בריאות" כמצב של היעדר מחלה או של חוסר סבל – איזשהו סטטוס קיים – אך מתעלמים כמעט לחלוטין מהדרך להגיע לאותו מצב. גישה זו בדיוק היא זו שמובילה אותנו להתייחס רק למחלות מהן אנו סובלים, להקדיש זמן ומשאבים לא מבוטלים בפיתוח תרופות ושיקויים ש"ילחמו" באותן מחלות ולהזניח את הסיבות והגורמים ששומרים עלינו בריאים ומאושרים או בקיצור: אנחנו נוטים לחקור את היעדר הבריאות אך לא את הבריאות עצמה.

לעומת הגישה המודרנית, "בריאות טבעית" היא גישה עתיקה שמספקת מענה לשאלת "מהי הבריאות". הגישה נולדה ומתועדת כבר ברפואה העתיקה – מתוך התבוננות וניתוח מצבי בריאות וחולי של מטופלים. רשמים ממנה מופיעים כבר בכתבי "אבי הרפואה המודרנית"- היפוקרטוס (460-377 לפנה"ס). בניגוד לדיעות הרווחות בימיו, כי מחלות הינן גזירה משמיים או השתלטות של רוחות רעות או "דיבוק" על גוף החולה, טען היפוקרטוס בכל תוקף כי מחלות אינן אלא תוצר של אורח חיים קלוקל – וגישתו הטיפולית קראה לשוב לאיזון, תוך אי התערבות ומתן אפשרות לכוחות המרפא של הגוף לפעול את פעולתם תוך מתן תנאים סביבתיים נאותים לחולה – אויר צח, מים נקיים, שמש, מנוחה ורוגע נפשי – על מנת להחיש את פעולת הריפוי העצמי. היפוקרטוס הדגיש את חשיבות הרפואה המונעת באחד הציטוטים המפורסמים המיוחסים לו: "טוב לדאוג לחולה שיהיה בריא, אבל טוב יותר לדאוג לבריא שלא יחלה". גישה זו באה לידי ביטוי בפעולותם של רופאים גדולים נוספים בתקופה העתיקה – מהרופא היווני גאלינוס (129-199 לספירה) ועד מי שנחשב עד היום לגדול הרופאים בעת העתיקה – הרמב"ם (1135-1204 לספירה) – שפירט באריכות את עקרונות השיטה בכתביו ("הנהגת הבריאות", "ספר המדע" ועוד). הרמב"ם התמקד בחשיבות התזונה, הפעילות הגופנית, ניקיון מערכת העיכול, המנוחה ושלוות הנפש והשפעתן על הבריאות והתייחס בנוסף גם לבריאות במימד האמוני והרוחני. הרמב"ם, שנשען על כתבי היפוקרטוס וגלינוס, זיקק את עקרונות הגישה לשני עקרונות בסיסיים והם:

  1. בריאות הינה ברירת מחדל ("הווית הגוף בריא ושלם – מדרכי ה' הוא..")
  2. מחלה היא הפרה של חוקי הטבע ("צריך אדם להרחיק עצמו מדברים המאבדין את הגוף…")

שני עקרונות אלו מהווים את הבסיס לתורת הריפוי הטבעי וכן הם מחזירים את השליטה והאחריות לידי החולה שהביא על עצמו את המחלה בשל סטייה מדרך הטבע. תפקידו של המרפא על פי הרמב"ם מסתכם בסיוע וליווי החולה במסע לאיזון הגוף והנפש – בחזרה אל המסלול אל עבר בריאות מיטבית.

אותם עקרונות של רפואה מונעת חזרו לזרקור החל מ-1820 בארה"ב על ידי ד"ר אייזיק ג'נינגס, רופא מערבי (בוגר אוניברסיטת Yale) שהתייאש משיטות הטיפול הקונבנציונאליות בתרופות והציג מספר מקרי בוחן של חולים קשים שהבריאו באמצעות שיטות טבעיות. ד"ר ג'נינגס הציג את התזה שלו במספר ספרים שיצאו לאור החל משנת 1847 ויצר, שלא בכוונה תחילה, רשת ענפה של רופאים-מטפלים בארה"ב ששיתפה מידע רפואי ושיטות טיפול אלטרנטיביות. עם התפתחות הרפואה המודרנית והיכולת לבודד תאים ולהתבונן בהם באמצעות מיקרוסקופ – נתגלה בשורה של ניסויים מדעיים כי תאי הגוף משקמים את עצמם ומסלקים פסולת ללא הרף. לשני עקרונות הבסיס של הרמב"ם נוסף עיקרון שלישי והוא שכוחות הריפוי והניקוי הם פנימיים וטבועים בגופינו – בכל תא ותא. כיוון שבריאות היא כוח הטבוע בגוף עצמו – אין צורך בצמחי מרפא, תרופות, זריקות או כל תוסף חיצוני אחר כדי לעזור לגוף להתרפא. עיקרון זה חיזק את דברי הרמב"ם – שקרא לרופאים לפעול בדרכים טבעיות ולהשאיר את הטיפול התרופתי כמוצא אחרון.

סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 היוו את תור הזהב של הרפואה המשלימה: עשרות בתי רפואה ומרכזי החלמה נפתחו בכל רחבי ארה"ב ואירופה. אותן חוות בריאות התבססו על עקרונות הבריאות הטבעית וכללו טיפולים באמצעים טבעיים ופשוטים: צומות, תזונה צמחונית אדוקה, שטיפות מעיים, אמבטיות שמש, מדיטציות ופעילות גופנית. עדות לשיטות הטיפול הונצחו בספרו המשעשע של הסופר האמריקאי טי.סי בויל "The Road to Wellville" (שעובד ב-1994 לסרט בכיכובו של אנתוני הופקינס בתפקיד ד"ר קלוגס, ממציא הקורנפלקס).

מבין הבולטים בתנועה זו ניתן למנות את ד"ר הרברט שלטון שהרחיב את התזה הלא גמורה של ג'נינגס ב-1922, הקים באופן רשמי את תנועת "ההיגיינה הטבעית" בארה"ב – Natural Hygiene Movement, פתח בית ספר לבריאות ב-1928 וליווה אלפי חולים בדרך לבריאות מיטבית במשך למעלה מ-40 שנה.
בספריו, מנסח ד"ר שלטון את חוקי הבריאות ואת גורמי המחלה הראשוניים – השורשים לכל המחלות מהן אנו סובלים:

    1. הצטברות רעלים – תנאי הכרחי לבריאות הוא יכולת הגוף להפריש את חומרי הפסולת והרעלים החוצה. שהייה באזורים עם אויר מזוהם, עצירות, או כיסוי העור בחומרים אטומים שלא יאפשרו לו להזיע יובילו להרעלה ובמקרים חמורים (כמו אי מתן שתן) אף למוות תוך מספר שעות.
    2. הרכב דם לא תקין – הובלת חומרי מזון וחמצן לכל תאי הגוף במהירות תתאפשר רק כאשר הגוף יקבל אספקת חומרי בניין איכותיים שיאפשרו לו לבנות את עצמו מחדש. מחלות כמו צפדינה או אנמיה הן ביטוי חיצוני למחסור שהגוף חווה לחומרים חיוניים כמו ויטמינים, מינרלים ונוגדי חמצון. עוד דוגמה היא דם רווי ברעלים כמו ניקוטין שמפחית את כושר התנועה ונשיאת החמצן של תאי הדם האדומים – מה שמשפיע על כלל מערכות הגוף.
    3. אנרגיה עצבית נמוכה – כל פעולות הקיום שלנו – השרירים, המוח, מערכת העיכול, מערכת החיסון ועוד מערכות חשובות בגוף צורכות כולן אנרגיה עצבית חשמלית. עומס יתר של על המערכת העצבית – עייפות קיצונית, או רגשות שליליים כמו דאגה, דיכאון וכעס ישאבו אנרגיה על חשבון שאר מערכות הגוף ויפגעו בתפקוד שלהן. הדרך היחידה לטעון מערכת זו היא שינה ומנוחה.

כמובן שמחלות יכולות לנבוע משילוב של שלושת הגורמים: אם אנחנו לא לבושים בהתאם בחורף וחשופים לטמפרטורה קיצונית לאורך זמן – הגוף מאבד חום לסביבה ונאלץ להשקיע אנרגיה רבה כדי לחמם את עצמו. התוצאה היא איבוד אנרגיה עצבית – שבאה על חשבון האנרגיה הזמינה למערכת החיסון… הקור גורם גם לנקבוביות בעור להיסגר על מנת להקטין את איבוד החום לסביבה – מה שמוביל לסילוק מופחת של רעלים והצטברות פסולת בגוף. הריפוי בדוגמה זו – הוא מנוחה בטמפרטורה נוחה – שתאפשר טעינה מחדש של המערכת העצבית, כמו גם הקפדה על אויר צח בחדר ושטיפות העור במים נקיים וקרים כדי לאפשר זרימת דם מוגברת לעור ופליטת רעלים טובה יותר לאורך זמן. "תרופות נגד צינון" לא יטפלו בשורש המחלה אלא רק יעכבו את הריפוי – כיוון שהן יגרמו לצבירת רעלים נוספים בדמות חומרים כימיים – איתם הגוף יצטרך להתמודד על ידי השקעת אנרגיה נוספת בסילוקם – מה שיתיש עוד יותר את האנרגיה הזמינה למערכות הגוף.

על פי גישה זו – המחלות הן לא "גורל" שנפל עלינו מהשמיים ולא "וירוס מסתורי" שהחליט לתקוף דווקא אותנו ולא את מי שיושב לידנו – אלא בסה"כ הפרה אחד או יותר מגורמי המחלה הראשוניים. תיקון אותו שורש יוביל באופן טבעי לריפוי. ללא סילוק של הסיבה האמיתית למחלה – לא ייתכן ריפוי – בדיוק כמו שמורפיום לא ירפא שבר ביד – למרות שלא נרגיש את הכאב תחת השפעתו.

גם מחלות פנימיות ומחלות כרוניות על פי הגישה הזו הן תוצאה של הפרה של אותם חוקים. אסטמה היא דוגמה מצוינת למחלה שהיא תוצאה ישירה של הפרת של החוק הראשון: רעלים כמו זיהום אויר, חומרי פסולת במזון וגם מזון מעובד כמו סוכר מזוקק, מוצרי חלב או קמח לבן הופכים לליחה – שהיא בסה"כ מעטפת שנועדה לסייע לגוף להניע ולסלק את אותם חומרים מהמערכת. הליחה גורמת להתקפי שיעול – שמטרתם ליצור לחץ גבוה בריאות כדי לפלוט את אותה ליחה וחומרים רעילים החוצה. הריפוי האמיתי יגיע רק כאשר נאפשר לגוף להוציא את הליחה החוצה. הטיפול הקונבנציונאלי – דיכוי הסימפוטומים באמצעות סטירואידים או תרופות המרחיבות את הסימפונות בריאות מקנה תחושה מדומה שההתקף נעלם ושהמצב משתפר. בעצם, אותן תרופות רק מנציחות את המחלה – כיוון שהליחה שוקעת בריאות במקום להידחף החוצה ומהווה קרקע פוריה להתרבות של פתוגנים – ולכן חווים "התפרצויות" חוזרות ונשנות. סרטן, דלקות פרקים, סוכרת ועוד מגוון מחלות אחרות מצייתות כולן לאותם חוקים בסיסיים ולכן גם הטיפול בהן דורש את מציאת הסיבה השורשית – סילוקה – ומתן אפשרות לגוף לרפא את עצמו ביעילות המירבית.

בכל פעם שאנו חולים כדאי לעצור ולשאול את עצמנו: מהם הגורמים האמיתיים למחלה? האם יש גורם מרעיל בסביבה שלנו (חיצוני או פנימי)? האם אנחנו מספקים לגוף את כל ההזנה שהוא צריך? או האם אנו זקוקים לטעינת האנרגיה העצבית שלנו ע"י מנוחה, חופשה או טיפול במטען רגשי או מחשבות שליליות?

גישת הבריאות הטבעית קוראת לנו לאבחן בעצמנו את גורמי המחלה שהסיטו אותנו מהמסלול הטבעי של הבריאות, לקחת אחריות ולסלק את אותם גורמים מפריעים בכדי לחזור לתלם. על מנת להתמודד עם מחלות על פי גישה זו יש צורך אמיתי בשינוי תפיסתי ושינוי הרגלי חיים – ולא להמתין לתרופות קסם – בין אם הן מגיעות בצורה של אבקות וחליטות מיוחדות מידיו של מרפא אלטרנטיבי או בקפסולות סטריליות על פי מרשם של רופא קונבנציונאלי מעוטר תארים.

לשתף זה כיף!

Comments

comments

3 thoughts on “מבוא לבריאות טבעית

  • נפלא מעורר
    האם יש תיזכורת למבנה האמוני של הנפש והשפעתה על המצב הגופני? אשמח לשמוע

    • יש מספר מודלים המבארים את הקשר בין גוף לנפש – מהמסורת היהודית (ספר התניא, מסילת ישרים, אורות התשובה) ועד תורות המזרח (טאואיזם, בודהיזם) ועד עולם הטיפול המערבי של ימינו (פסיכודרמה, פסיכולוגיה פרוידיאנית ועוד…)
      כל התורות מצביעות על קשר הדוק בין המצב הנפשי לפיזי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

> לשיחת ייעוץ
> שלח SMS